עשור של וואטפד - תחרות (הסתיימה)

פרק מנהלת - קבוצה ג

שלום כולם!

הערות כלליות:

פרק המנהלת כולל את כל המחשבות שלי על הסיפורים שלכם אבל הוא גם כולל ציוני דמה! הציונים לא יכללו בממוצע הציונים הכולל שלכם אבל הם נמצאים שם כדי שתקבלו טווח יותר ממוקד של המחשבות האישיות שלי. נבחר

בנוסף, יש פה כמה אנשים שכבר קיבלו ממני ביקורת או סיקור אישיים אז אני לא אחפור יותר מידי במקרה הזה, אני יותר אסכם את הדעות שלי בצורה יותר כללית. אם מישהו מעוניין לגבי הסיקורים/הביקורות תרגישו חופשיים לשאול בתגובות, אני אפנה אתכם למקום הנכון במקרה שהוא עדיין פומבי.

הבה נגילה ובהצלחה לכולם בהמשך!

.

21 - הסיפור "חברים הכי טובים לנצח (?)" של shinyshahaf

(5)

טוב, אז בחזות ראשונית לא ממש היה משהו שהפריע לי - הכריכה חמודה, השם מובן מאליו במידה סבירה גם אם הסימן שאלה היה... הממ, נתון לויכוח, אני מניחה - חוץ מהתקציר עצמו. התקציר היה באמת ובכנות מבולגן, וזה הרתיע אותי מהטקסט.

התקציר כתוב מכל מיני גופים ונקודות מבט, ובסופו של דבר זה כמעט גרם לי לשכוח שבסופו של דבר הוא מתאר את אותו הדבר כמה פעמים ובכללי לא ממש בטוח במה הוא מנסה להסביר לי. הוא עשה סיבוך די גדול ממשהו שהיה אמור להיות די פשוט. הדבר הראשון שתקציר צריך להיות זה מובן , ברור ופשוט לפני כל דבר אחר. אם הוא לא, אין טעם בזה. הייתי מציעה לבחור בנקודת מבט אחת, גוף אחד ונקודה אחת. אין סיבה לחפור יותר עמוק לתוך דברים שכבר נאמרו לנו.

אני חושבת שהבעיה הכי גדולה בתקציר היא חוסר ביטחון. בגלל שלא היית בטוחה מה יעבוד, פשוט זרקת הכל על הקיר בניסיון לראות מה ידבק. וזה עיקרון טוב לקומדיה וללמידה בכללי, אבל עיקרון פחות טוב לדברים עם א' ערך רגשי גבוה, וב' דברים שמייצגים אותנו כמו תקצירים וכו'. תבחרי משהו אחד ותדבקי בו, זה לא רק יעשה לך חיים קלים, זה יתן לקוראים שלך אפשרות לקלוט מה הם מקבלים. קראתי כל כך הרבה סיטואציות, היה לי קשה להבין מה אני חושבת על הסיפור מנקודת מבט ראשונית כי קיבלתי יותר מידי.

מעבר, שאלות בתקציר זה... מומלץ שלא. פשוט המלצה אישית.

לתוך הסיפור היו די הרבה טעויות שהיה לי קשה שלא לשים לב אליהן. הדבר הראשון שהפריע לי היה המחסור בתיאורים. התיאורים היחידים שניתנו לי היו פחות רלוונטיים מאשר איפה אנחנו, מה אנחנו אמורים לראות, איך הסט מסביב נראה, איך הדמויות נראות וכו'. דברים כמו "תוך כדי אכילה התעסקתי בפלאפון", מה שלא מעניין אותנו באמת בהשוואה לדברים כמו איך הבית של הדמות נראה, מה הסביבה של הדמות הראשית, מה הדמות הראשית מרגישה בכלל. למשל, בהקדמה, אם כבר אנחנו מקבלים הקדמה, אני לא מבינה למה לא ממש קיבלתי הדגש על הרגשות של הדמות - אישית יצא לי לשמוע רק על המחשבות של הדמות הראשית שלנו, מה שגרם לרגשות שלה להישמע לא אמיתיים ומרוחקים מאיתנו. היה קשה להיסחף פנימה עם המצב הזה.