״איפה היית?״ אמא שלי הסתכלה עליי במבט של אכזבה. כמו כל יום.
״אמרתי לכם הייתי במסיבה״ באתי ללכת לחדרי אך אמי תפסה לי את היד.
״אל תלכי לשום מקום ללא רשותנו״
״בכל מקרה אף פעם לא התעניינתם לאיפה אני הולכת״ הסתכלתי לה בעיניים והיא שתקה.
הלכתי לחדר שלי פותחת את הספר שלי ומתחילה לקרוא.
*הודעה*
״תצאי החוצה״ קיבלתי הודעה מלירון
״מה? איפה את?״
״פשוט תצאי החוצה״ מוזר. למה היא אומרת לי לצאת החוצה.
סגרתי את הספר ויצאתי מהבית.
הסתכלתי סביב לראות איפה לירון עד שראיתי אותה עם מישהו שמחזיק אותה. לירון שיכורה?
״היא שתתה יותר מידי״ עוד פעם הוא?
״איך אתה יודע איפה אני גרה?״ הוא הסתכל עלי במבט כועס.
״זה מה שחשוב לך כרגע?״ החזקתי את לירון.
״ליר כמה שתית?״ לחשתי לה
״לא הרבה מידי את יודעתתתת״ היא צחקה. מה אני אעשה לילדה הזאת.
״אוקי הגיע הזמן ללכת הביתה״ הסתכלתי על ניר שפשוט נשאר להביט בנו . כאילו הוא מבקר אותי. הוא מבקר אותי נכון?
״תודה״ אמרתי לו בלחש.
״מה?״ הוא התקרב אלי
״אמרתי תודה״ אמרתי טיפה יותר חזק
״אני לא שומע אותך״ הוא התגרה בי וצחק.
״מצאת זמן טוב מאוד לצחוק אני צריכה לקחת אותה הביתה אז להתראות״ אמרתי בעצבים.
הלכתי משם שאני מחזיקה את לירון בידיי
״ליר בבקשה תבטיחי לי שלא תשתי ככה יותר״ אמרתי בלחש אבל הפעם בכוונה שלא תשמע אותי.
״חכי״ הסתובבתי לאחור.
״אני אעזור לך״ הוא תפס את ליר בקצה השני.
״אני יכולה להסתדר לבד״ אמרתי.
״לפי מה שזה נראה , אני לא חושב ככה״ הוא חייך אליי חיוך ציני.
גילגלתי עיניים שזה עיצבן אותו עוד יותר. למי אכפת שיתעצבן כאילו הוא לא מעצבן אותי ביום יום.
התחלנו ללכת לאט לאט עם לירון עד לבית שלה.
״אולי תלכי יותר מהר עוד שנייה היא נופלת לך״
״אני מנסה אבל אתה הולך מהר מידי״ הוא הסתכל עליי במבט עצבני.
״למה אתה כל הזמן עצבני?״
״כי את מעצבנת אותי כל פאקינג שנייה״ חייכתי אליו חיוך קטן ומאולץ.
הגענו לבית שלה .
״תן לי להיכנס אתה יכול ללכת הביתה״
״למה שאת תיכנסי?״ הסתובבתי אליו.
״כי אני החברה הכי טובה שלה״
״אה באמת?״ הוא צחק צחוק ציני.
״אני חושב שאת רק מנצלת אותה בגלל שהיא פופלארית ויש לה הרבה חברים״ הוא הצביע עליי.
״באמת? זה מה שאתה חושב עליי?״ המשכתי להחזיק את לירון שעוד שנייה נופלת לי מהידיים.
״זה לא נכון?״ התעצבנתי עוד יותר.
״לא, זה לא נכון אתה לא יודע שום דבר עלי שלא תעז להגיד דברים כאלה״
״כאלה מה?״ הוא גיחך שוב.
״אתה יודע מה אני לא הולכת להמשיך את השיחה הזאת יותר״ תפסתי את לירון ונכנסנו לביתה.
הלכתי לחדר שלה ושמתי אותה במיטה.
״ליר תפסיקי להתעסק בשטויות״ ליטפתי את פניה ויצאתי מהחדר.
סגרתי את הדלת של הבית שלה. ועדיין ראיתי אותו שם. למה לעזאזל הוא לא הולך הביתה? הוא בכוונה רוצה להישאר ולעשות לי בכווונה להתגרות בי ולהציק לי. גם ככה הוא עושה לי את זה בבית ספר. אז גם מחוץ לבית ספר?
״למה אתה לא הולך לבית שלך?״
״אני אלך מתי שמתחשק לי זו מדינה חופשית לא ככה?״
״מה שתגיד״ הלכתי לכיוון הבית שלי והוא הלך אחרי. דווקא עכשיו הוא רוצה ללכת? הוא ממש אוהב להציק לי.
״פתאום באלך ללכת?״
״כן״ גילגלתי עיניים
לא נורא אדרי עוד קצת ואת תגיעי הביתה רק תתעלמי מההערות שלו.
״זה מוזר שאת חברה רק של לירון״ הסתכלתי עליו
״באמת למה?״
״זה לא עניינך״ הבטתי בו במבט מזלזל
״את מקנאה זה כל כך ברור״
״תפסיק״ עצמתי את עיניי
״למה? את לא מוכנה לקבל את האמת נכון?״ אני כל כך מתאפקת לא להחטיף לו אגרוף. שמישהו יציל אותי.
ראיתי את הבית שלי מרחוק ורצתי לשם והשארתי את ניר מאחור.
תודה לאל. נכנסתי הביתה והלכתי מהר לחדר שלי, הסתגרתי שם נושמת עמוק. איך הוא מעז להגיד עלי דברים כאלה? הוא לא יודע עליי כלום בכלל.
טוב אדרי לכי לישון מחכה לך עוד יום מחר.
-בוקר
קיבלתי צלצול טלפון על הבוקר
״קומיייי כבררר״ לירון נשמעה מהצד השני
״קמתי קמתי מה יש??״
״יש בית ספר מה יש״
״בסדר אבל למה צריך לצרוח״
״כי אנחנו מאחרות!! כבר שמונה!״
״פאק פאק פאק״ ניתקתי מהר והכנתי את כל הדברים שלי לבית ספר
פאק פאק פאק לא מתאים לי לאחר. יצאתי מהר מהבית שלירון כבר מחכה לי מחוץ לדלת ורצנו לבית ספר
״לא איחרנו״ נשמתי עמוק
״את נראית כאילו נחת עלייך אסטרואיד״ שוב פעם הוא.
״אתה תמיד נראה ככה״ אמרתי בזלזול
לירון הסתכלה עליי בהלם.
״ממתי את עונה לניר?״
״מאז שכבר נמאס לי מההערות שלו״
״את מתקדמת יפה אדרי אני גאה בך״
״איך התקדמתי יפה ? הוא מתנהג אליי בצורה מזעזעת ואני פשוט מחזירה לו״
״לפחות את מדברת״ הסתכלתי עליה במבט לא מאמין
נכנסנו לכיתה והתיישבנו בכיסאות שלנו.
היה שיעור מתמטיקה לפחות עכשיו לירון תקשיב ופחות תפריע.
כל הכיתה דיברה כרגיל אבל לירון שתקה בגלל שהמקצוע חשוב לה
כולם פתאום התחילו להסתכל עלי . אוקי מה הולך פה?
״אני לא היחיד שחושב שאדריאנה מנצלת את לירון?״ לירון הסתכלה עליו בהלם.
״רגע, מה?!״ היא התעצבנה
הסתכלתי על ניר במבט עצבני
״למה שהיא פאקינג תנצל אותי? אני חברה שלה מרצוני החופשי!! ואני אשאר חברה שלה!״ כולם השפילו את מבטם
״אתם לא יודעים כלום!״ היא הצביעה על כולם
״למה לעזאזל זה היה טוב?״ היא הסתכלה עליו במבט פגוע
״כי הגיע הזמן שכולם יכירו באמת״ היא דחפה אותו
״זה לא פאקינג האמת!!״ היא אמרה ויצאה מהכיתה
קמתי לאט
״אני שונאת אותך״ הצבעתי עליו ויצאתי מהכיתה
רצתי אחרי לירון
״לירון לירון חכי״
היא הסתובבה אלי
חיבקתי אותה חזק
״תודה על שהגנת עלי״
״אני לא מאמינה שכולם חושבים את זה״ לחשתי
״היי היי אני יודעת שזה לא נכון״
״את זוכרת איך הכרנו אחת את השנייה?״
״איך אפשר לשכוח״
*פלאשבק*
הייתי בספסל אוכלת את הכריך שלי שכל השאר משחקים עם כולם
לפתע כדור התגלגל אליי ועצרתי אותו
״היי זה שלי את יכולה להביא לי אותו?״
לקחתי את הכדור ומסרתי לה
״למה את פה לבד את רוצה לבוא לשחק איתנו?״
״לא״ לחשתי
היא התקרבה אלי וישבה לידי
״קרה משהו? את יכולה לספר לי אני שומרת סודות ממש ממש טוב״ היא ציחקקה
״כלום״ לחשתי
״את רוצה שאשאר פה לפחות? לבד זה לא בסדר!״
״אוקי״
-חזרה ליום
״ומאז פשוט חפרת לי במשך שבוע למרות שניסיתי להרחיק אותך ממני״
היא צחקה
״אני שמחה שעשית את זה״ חיבקתי אותה חזק ולא עזבתי אותה
״את החברה הכי טובה שלי״
״גם את שלי״
״זה פשוט מרגש״ שמענו את הקול של ניר מאחורה
״אולי תעזוב אותי בשקט?״
הוא הסתכל עלי ועל לירון ושתק
״ניר תלך בבקשה אני לא רוצה לראות אותך״ לירון אמרה ונכנסה חזרה לכיתה
״מאוד נדיב לפגוע בידידה שלך״ חייכתי אליו חיוך קטן ונכנסתי גם לכיתה בתקווה לא לראות אותו שוב.
YOU ARE READING
Too Late
Romantizm״חשבתי שאתה שונא אותי בכלל״ ראשי ירד למטה. ״את חושבת שכולם שונאים אותך״ הוא הרים את ראשי עם אצבעו. ״הגיע הזמן שתעיפי את המחשבות האלו מהראש שלך״ הוא ליטף את לחיי ועזב את המקום. לא מאמינה שנתתי לו להיכנס אליי אחרי שהרחקתי את כולם, כמו טיפשה התאהבתי ב...
