וואנשוטים | לארי✔

7 דקות של פרידה

נקודת מבט הארי

בשבילי, מאז ומתמיד, היה משהו מיוחד בזריחות.

הייתי רק בן שלוש כשג'מה, אחותי הגדולה, העירה אותי לפנות בוקר. היא הייתה ילדה קטנה עם עיניים גדולות ופנים חמודות. אני מניח שהייתי אפילו יותר קטן וחמוד ממנה. "מהר," היא אמרה. "השמש עוד מעט תעלה."

יצאתי בשקט מהמיטה והלכתי בפיג'מה צמרירית אחריה. השיער שלה עבר רק במעט את הכתפיים והתפרע על ראשה כאשר היא רצה במהירות אל מחוץ לבית. עשן ארובות עלה מחלק מהבתים, מעיד על האנשים שהחלו להתעורר. אם לא ג'מה ודאי הייתי ישן במשך שעות רבות ונוספות.

עמדנו על דק הכניסה ברגליים יחפות ועיניים פעורות. משכתי ביד שלה בילדותיות והבטתי על השמש, על ג'מה, ואז שוב על השמש. נגלה מולי מחזה מרהיב שעצר את הנשימה שלי ולא נתן לה אפשרות לחמוק מגרוני. מולנו היה שדה רחב. היינו הבית האחרון ברחוב, בשכונה, וגם בעיר. הכי בקצה, ליד שדרה של בתים זהים לשלנו בדיוק. מעל השדה השמש התחילה לעלות והעלתה צללים על המשטח שהתנועע ברוח.

"מה זה?" הקול שלי היה ילדותי כשהגיתי את המילים.

"זאת הזריחה, הארי." היא אמרה, בקול של אחת שיודעת יותר ממני.

מאז אותו היום אהבתי זריחות.

לא את דמדומי השחר, הרגעים בהם היינו מתחילים לראות את האור ברקיע, אלא רק את הרגע בו השמש הייתה עולה מעלה ושוטפת את העולם באור. אני מניח שנהנתי לראות כיצד הכל נראה אחרת תחת האור הראשון של היום, שסימן על יום חדש והזדמנויות חדשות.

השיר הראשון שכתבתי היה על זריחה. הייתי בן שלוש עשרה והמילים זרמו מהגוף שלי אל הדף כאילו עשיתי את מאז ומתמיד. הן התגלגלו על הלשון שלי בשירה ואצבעותי פרטו על הגיטרה במקצב מוזר.

החלטתי שאני רוצה להיות זמר מיד אחרי אותו היום.

כך מצאתי את עצמי, שלוש שנים לאחר ההחלטה, עובר את האודישנים לאקס פקטור. ירדתי מהבמה והסתובבתי במסדרונות, תוך כדי שדיברתי עם אמא שלי ואחותי בטלפון. הן היו גאות והעלו לי חיוך על הפנים שהתערבב עם דמעות של התרגשות. היית צעד אחד קדימה בכיוון החלום שלי.

כשנכנסתי לשירותים בשביל לרחוץ את פני לא חשבתי שאתקל בנער שעמד מולי. בימים ההם הוא היה עדיין בגובה שלי ושיערו המבולגן הסתיר אחת מעיניו. העיניים שלי הביטו בי בבהלה כשהוא נתקע בי ונצצו לעברי בהבהוב של צבעים שמעולם לא ראיתי כמוהו.

הן היו כחולות, אבל שונות מעיניים שכבר ראיתי. הן הזכירו לי שכבה דקה של קרח על פני אגם וירח בשמיים נקיים מעננים. הן יצרו פיתולים עדינים בצבעם, פיתולים שהיפנטו אותי לחלוטין וגרמו לי לבהות בהן לשנייה מיותרת.