וואנשוטים | לארי✔

על אהבה שעברה

נקודת מבט לואי

ליפול.

ככה מרגיש להיות מאוהב.

תעצמו את העיניים. תרגישו את הגוף שלכם נרפה, את השרירים משתחררים, את הנשימה מתייצבת. אחר כך תשימו את עצמכם בראש הצוק הגבוה בעולם ותקחו צעד קדימה. תקפצו.

ידיים פרוסות באוויר בניסיון לבלום את הנפילה, לא כאילו וזה אפשרי. כיווץ בבטן ככל שאתה צונח כלפי מטה, שממשיך וממשיך להתהדק. האצה חדה כלפי הקרקע שרק ממשיכה להתקרב.

התרסקות.

תמיד ניסיתי להגדיר מה היא אהבה. לכתוב עליה, לשיר עליה.

במעט הפעמים בהם הצלחתי להרגיש אותה, ובפעם האחת בה היא הייתה כנה ואמיתית, הבנתי רק דבר אחד.

להיות מאוהב זה להיפגע.

ברגע הזה בו אני נדחק לתוך הכניסה אל המועדון, זאין משתרך אחרי, הדבר האחרון שאני חושב עליו הוא על מה אהבה אומרת.

"לואי, באמת, זה לא מתאים לך."

"זה מתאים לי עכשיו, זאין. רד מזה."

אני עושה את דרכי אל הבר במהירות ומתיישב על אחד הכיסאות. זאין לא מאחר להתיישב על הכסא שלידי והוא משעין את ראשו על כף ידו, מעסה את מצחו בניסיון לחשוב מבעד למוזיקה.

"למה לעזאזל המוזיקה נשמעת כמו מוזיקת מעליות?" הוא נוהם בכעס ובוהה מסביב.

"לא ציפית למוזיקה איכותית אני מקווה."

"לא, אבל כולם כאן כל-כך גמורים עד שהם אפילו לא מזהים אותנו. באמת, לואי, מה עובר עלייך?"

"כלום. אני נהנה."

"נהנה?" ברמן מחליק לעברנו שני משקאות על הבר והמשקה מכה בדפנות הכוס בצורה כמעט מהפנטת. "להתחיל עם מישהו אחר כל לילה זה לא להנות."

"אם כך גלה לי," אני לוגם מהמשקה ומסתכל מסביב באיטיות. "מה זה בדיוק?"

"לואי, אתה פשוט מנסה להתקדם הלאה."

"התקדמתי הלאה. התקדמתי מאוד יפה הלאה."

"לא נכון."

"לא נכון? לא נכון? זאין, למה בדיוק אתה חושב שיש לך מושג מזוין מה אני מרגיש?"הוא בוהה בי בהרמת גבה. "אחרי כל מה שהארי עשה?"

אני מוריד את כל המשקה לתוך גרון שלי ואז מרים את היד, מסמן שאני צריך אחד נוסף.

מסביבנו היו אנשים. היינו באחד מהקומות הרועשים ביותר, בפעם הראשונה שנפגשנו רק שנינו לבילוי אמיתי.

חיכיתי לו בתחנת רכבת תחתית והסתכלתי על כל אחד ואחד מהאנשים שירדו מהרכבות החולפות בניסיון לאתר אותו בעיני. מסיבה לא ברורה הרגל שלי קפצה מלחץ והגוף שלי רעד מהתרגשות והייתי כולי עסוק רק בזה שכל-כך עמוס וכל-כך רועש ושאולי אפספס אותו.