וואנשוטים | לארי✔

אוקיינוס

טריגרים: טביעה.

נקודת מבט הארי

שקעתי.

ניסיתי להחזיק את הנשימה בגרון שלי, לשמור כמה שיותר אוויר בחזה שלי, בלי לשחרר אפילו מעט ממנו החוצה. השמיים שמעל נהפכו פחות צלולים מרגע לרגע והים הפך לעמוק יותר, חשוך יותר. ידעתי שאלו עמדו להיות הרגעים האחרונים שלי.

בעטתי בידיים כלפי מעלה, אך עדיין נמשכתי במהירות אל המצולות. ניסיתי לשחרר את האחיזה ברגל שלי, אבל ללא הועיל. הבעיטות ברגל השנייה דרשו ממני יותר מידי אנרגיה, ולכן גם יותר מידי אוויר. ויתרתי עליהן, בידיעה שדבר לא יעלה אותו מעל פני המים שוב.

קראתי פעם שאפשר לשרוד שלוש דקות בלי אוויר. לא ידעתי שזה נכון, כמובן, עד עכשיו. נמשכתי בחדות כלפי המצולות והאוויר התרוקן מהריאות שלי בנשיפה חדה. נותר רק לחץ עצום על כל חלק בגוף שלי, אחד כזה שאיים למחוץ את הריאות שלי, האוזניים שלי, את דרכי הנשימה והחזה.

לא עמדתי להגיע אל גן העדן, זה היה ברור. אנשים כמוני לא הגיעו אליו מעולם. קיוויתי שבגיהנום הריאות שלי לא ימחצו תחת המשקל של מי האוקיינוס.

***

הקאתי מים ומילאתי את הריאות שלי בשאיפות חדות.

העיניים שלי נפקחו באיטיות וניסיתי לקלוט איפה אני, מה נמצא מסביב. הייתי על לוחות מעץ, מעלי היו שמיים כחולים. הכל התערפל והשחיר, ואז התחדד שוב לפתע. היה ים מלמטה ושמיים למעלה. הייתי על המזח, גופי שרוע ומכווץ בתנוחה שגרמה למים מפי להפלט על גופי.

ככה נראה הגיהנום? חשבתי שיהיה, ובכן, חם יותר.

התיישבתי והרמתי את ראשי לשמיים. משהו משך אותי פנימה, אחז ברגל שלי וגרר אותי למצולות. לא היה שם בעל חיים או בן אדם, הייתי בטוח בכך. הדבר שתפס את הרגל שלי היה על טבעי, והוא בהחלט התכוון להרוג אותי.

כשהראש שלי התערפל מעט הבנתי שזה בוודאות לא גיהנום ולא גן עדן. לא היו שערים אדומים או זהובים, לא מלאכים מכונפים ולא קולות מהשמיים. הכל היה נראה כמו רגע לפני שנפלתי מהספינה, רק מעט מאוחר יותר באותו היום. הייתי על מזח בחוף ריק מאנשים, אחד שאף פעם לא הייתי בו קודם.

מי הציל אותי?

סיימתי להקיא את מי הים המלוחים והסתכלתי לצדדים, למעלה ולמטה. מי שהציל אותי ודאי נמצא בקרבת מקום. הייתי רוצה להודות לו, או לפחות לברר את שמו. האיש הציל את חיי, הגיעה לו הכרת תודה קטנה.

הבחנתי במחסור הבגדים על גופי לפתע. הייתי עירום לחלוטין והודתי על כך שלא היה איש בסביבה. התלתלים הרטובים שלי נפלו על פני כשהתרוממתי ומעדתי אל כיוון הבגדים שלי שהיו במרחק קטן ממני. להפתעתי הם היו יבשים, למרות שאני הייתי רטוב כהוגן.