וואנשוטים | לארי✔

טיפות

טריגרים: פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, התאבדות, אלימות, אונס, סרטן, מוות, תאונת דרכים, אלכוהליזם, זוגיות אלימה, הומופוביה.

טיפות שטפו את הרחובות כאילו היו דמעות המלאכים.

החורף הכה בבת אחת על לונדון. יום אחד הרחובות עוד היו שטופים שמש והשמיים היו נקיים מעננים, ויום לאחר מכן המעלות צנחו בפתאומיות והעיר נכנסה לחורף הקשה ביותר בשני עשוריה האחרונים.

כל האנשים החליטו פה אחד, בשתיקה דוממת, שיציאה מהבית לא באה בחשבון. רוחות ששרקו בין סמטאות הרחובות הכו על תריסי החנויות הסגורות. חלונות ראווה עמדו נטושים ועמוסי קרטונים, שנועדו לחסום את נזקי הסערה. מעליות הושבתו מחשש להצפות. מכוניות שכבו הפוכות כמו קלפי דומינו בחלקים החשופים ביותר של האזור.

דבר לא היה יכול לעצור את איתני הטבע שפקדו את האזור.

לואי עמד בקצה מדרכה של רחוב ריק. היה לו קר, כל-כך קר. אף אחת מהשכבות שעל גופו לא יכלה לספק את ההגנה מהכפור שמסביב. העיניים שלו היו ממוקדות בנקודה לא ברורה ברצפה - איפה שמדרכה אחת משתלבת באחרת - והרוח גרמה לדמעות לזלוג מתוכן. רסיסי מים הוטחו בגופו בעוצמה מסחררת. הגשם לא חדל ולו לרגע, ולפרקים מסוימים התחלף במטחי ברד שיכלו לרסק עצמות.

הוא לא שמע את האדם שקרא לעברו מחלון הקומה השנייה. גם כשהאיש רץ במורד מדרגות המתכת שנתלו על הבית, לואי לא שמע. גם כשאצבעות מאורכות עם טבעות נאחזו בכתפיו, הוא לא שמע.

מולו עמד גבר מתולתל שתפס וניער את כתפיו בלי שזכה לתשובה. עיני שקד ירוקות התכווצו בדאגה בזמן ששיערו השתטח על כתפיו. יד נוקשה נכרכה סביב עורפו ודחפה את גבו של לואי לכיוון המדרגות. ברגליים רועדות הוא עלה עם האיש ואז נדחף מאחורי דלת כבדה לתוך דירה רחבה.

שלוש זוגות עיניים נוספות בהו בו, כאלו שלא היו שייכות למתולתל. כולם עמדו במרחק מה מלבד האיש שהכניס אותו, שעמד וצעק משהו לשאר הבנים. הם נעלמו ואז חזרו עם שמיכות פליז עבות ובגדים יבשים. האצבעות הארוכות הפשיטו אותו לחלוטין מהבגדים הספוגים. העיניים ננעצו בשורות הסימנים האדומים ומכוערים שהיו לאורך כל עורו. הוא הולבש בבגדים הנקיים והחמים שהובאו לו.

הם כולם היו בשקט, רק הסתכלו עליו בלי שזכו למבט בחזרה. המתותל התחיל להגיד דברים שלואי לא היה מסוגל לשמוע. הכל היה צלצולים בתוך אוזניו, רעש הרוח עדיין הכה בעור התוף שלו. כל הגוף שלו היה כבד והדם פעם בתוך ראשו.

"קר." מלמל מתחת לאפו.

הוא התיישב על הרצפה ושמיכה נוספת כיסתה את כתפיו במהירות. כוס מהבילה נדפחה לתוך אצבעותיו הכחולות והסדוקות, שזיכו אותו בכמה מבטים מודאגים נוספים. הוא שתה בלי לשאול את הנוזל המתוק שחימם את גרונו ושלח זרמים בתוך גופו.