וואנשוטים | לארי✔

יופי

טריגרים: אזכור פגיעה עצמית.

נקודת מבט לואי

יופי.

כהגדרה מילונית, אפשר להגיד שמדובר במראה נעים לעין. בפנינה הנוצצת, מלאת החן והמבריקה. הדובדבן שבקצפת, הפסגה הגבוהה ביותר. משהו מושך, מהפנט, הרמוני.

אם ישאלו, אגיד שתמיד אהבתי דברים יפים.

אני יושב על הרצפה בבית של ליאם, המקום הכי רחוק מהארי שעכשיו בטח עם נייל וזאין. הברכיים שלי משוכות אל החזה שלי, הראש שלי מונח עליהן. הגוף שלי רועד בבכי כל-כך חזק עד שאני בקושי מסוגל לדבר. אני יודע שגם שבמצב בו אני נמצא עכשיו יש יופי מסוים.

על הבכי כתבו כמעט כמו שכתבו על האהבה. תיארו את היופי של דמעה הנשענת על הריס, עושה את דרכה מטה במורד עצמות לחיים חדות. תיארו את השפתיים שטעמו את המלח, את הלשון שליקקה את השפה העליונה, את השבילים שנחרשו בעור מהדמעות.

אני אוהב דברים יפים. ערימות של דפים ישנים, בגדים מקופלים בקפידה. עיניים שמשקפות נשמה, חלקי גוף משורטטים בקפידה. קשת הנמתחת מקצה לקצה בשמים, פרפר מרפרף בכנפיו.

אבל, בתור מישהו שאלפי מעריצים הגדירו כמודל היופי, אני לא אוהב את עצמי.

ליאם מתכופף מולי בשביל להקשיב למה שאני אומר, לנסות לעודד. עיניו הכהות משדרות לי דאגה והוא מתיישב לצידי, קרוב אלי, וחולק את חום גופו איתי. נדמה שכל-כך קר לי, שאני רועד עד כדי כך עד שדבר לא יחמם אותי יותר.

"אני והארי לא מדברים. וגם כשאנחנו כן מדברים, שנינו כל כך בטוחים שנפגע אחד בשני עד שאנחנו לא אומרים אף אחד מהדברים שחשוב לנו להגיד אחד לשני."

אף פעם לא ידעתי כמה משהו יכול להיות יפה עד שראיתי את הארי. שיער מתולתל שהיה מפוזר על ראשו עם עיניים שהוא אף פעם לא אהב, למרות כמה שהן היו יפות בשבילי. חיוך עם גומות קטנות שבקושי שיקף פיסה קטנה מהאופי שלו שגרם לי להתאהב בו.

אני שואף אוויר עמוק אל תוך הריאות שלי ומנסה להפסיק לחשוב על הארי, כי עכשיו בתמונה שלו בראשי אני רואה אותו עם פסים דקים ולבנים על הגוף שלו. וזה כואב לי, כל-כך כואב לי, עד שאני פשוט עוצם את העיניים ופורק את הכל כלפי ליאם.

"אני יושב כמעט כל היום ובוהה בטלפון בשביל להיות שם כשהוא שולח לי הודעה, כי אני יודע שקשה לו ושבכל רגע יכול להיות שהוא יהיה צריך אותי. ובכל זאת, הוא אף פעם לא מבקש עזרה. הוא נותן לי לגלות דברים לבד למרות שכל מה שאני רוצה זה להיות שם בשבילו. אז אני עושה את אותו הדבר, כי אני יודע שאם הוא לא כותב כלום או שאם הוא ציני וצוחק על נושא שכואב לו אז עובר עליו משהו."

בשבילי, יש יופי בטיפות גשם על גוף. יש בטיפות ניצוץ כשהן נתפסות על שיערות הידיים, או על שיער הראש. ישנו יופי בדרך בה הן נשברות מסביב לאדם, פוגעות בו וניתזות לכל הכיוונים. אני והארי תמיד אומרים שבחורף נצא ונתנשק בגשם באמצע הרחוב.