הילד הרע ששינה הכל

עונה 2, פרק 27

~בפרק הקודם~
"הגוף שלך עבר יותר מידי בשנים האחרונות. הוא מתחיל להתפרק לאט לאט. רוב הסיכויים ששון יתרום לך דם. למה דווקא שון את שואלת, כי הדם שלו הוא זה שמתאים לך מבין כל מי שיושב בחוץ. תשמרי על עצמך קים, אני לא רוצה לראות אותך כאן שוב." הוא אמר ונעלם. אני חושבת שאף פעם לא הייתם בין חיים למוות וטוב שכך. אני נמצאת בין שני עולמות: שחור ולבן. שחור זה המוות והלבן זה החיים. אני רוצה לרדת למטה אבל משהו מושך אותי למעלה. אני מתחילה לקפץ בשביל לרדת למטה אבל שום דבר לא עוזר. עצמתי את עיניי והתחלתי להירגע. לאט לאט הרגשתי את עצמי יורדת למטה ובשנייה נכנסתי חזרה לגופי. שמעתי קולות לידי ולאט לאט הכל הפך להיות יותר ברור ומובן. "תתיישב כאן בזהירות." שמעתי את הרופאה אומרת למישהו וניחשתי שזה שון. "כמה דם אני צריך לתרום?" שון שאל והבנתי שזה באמת שון. "שקית בערך." הרופאה ענתה והוא שתק. לאחר כמה דקות הרגשתי דקירה בידי ולאט לאט איבדתי שוב את הכרתי.

~בפרק הזה~
עיניי החלו להיפקח לאט לאט. כאשר הן היו פקוחות עד הסוף הבטתי סביבי וראיתי את שון יושב על הכיסא ליד כאשר הוא ישן. נגעתי בידו בעדינות והוא התעורר וכאשר ראה שפקחתי את עיניי קרא לרופאים שבאו לבדוק שהכל תקין. "אנחנו נשחרר אותך היום בערב. תשתדלי כמה שיותר לנוח." אמר הרופא ואני הורדתי בעדינות את המכשיר שעזר לי לנשום ועניתי לחיוב. כאשר הרופא יצא מהחדר שון התיישב על המיטה מולי וחיפש מה להגיד לי.

"אני אוהבת אותך." אמרתי לפתע לאחר שהיינו במשך שניות ארוכות בשקט מחפשים מה להגיד. הוא הביט בי בפליאה והרים את גבותיו מנסה להבין אם שמע נכון. "את מה?" הוא שאל וקיווה לשמוע את אותן המילים שהוצאתי לפני דקה. "אני אוהבת אותך." חזרתי על כך שנית והתיישבתי יותר קרוב אליו, ומבלי לחשוב יותר מידי הצמדנו את השפתיים אחד של השנייה והתנשקנו.

טעם שפתיו היה חסר לי נורא. חום הגוף שלו והמגע שלו בגוף שלי גורם לצמרמורות להשתלט עליי ולהרגשת רוגע להתפשט בתוכי. "אני מצטער על מה שקרה. לא חשבתי על מה שאני עושה באותו הרגע וכשראיתי אותך הבנתי מה קרה באותו הרגע. אני אידיוט אני מודה ואני רוצה להגיד שוב פעם סליחה." שון אמר בעצב וחרטה וראיתי שהוא מתכוון לכך במיליון אחוז. נישקתי את שפתיו כמה פעמים נוספות ולאחר מכן אמרתי "הכל בסדר. בוא נעזוב את זה ונמשיך לחיות הלאה." הוא הנהן לחיוב ונישק את שפתיי.

הגיע הערב ואני ושון כבר בדרך הביתה. רוב הנסיעה דיברנו והשלמנו פערים ושאר הנסיעה שמענו שירים. כאשר הגענו לבית של שון התחלנו לסדר את הכל וראיתי שהחלון שהיה שבור היה מתוקן. לאחר כשעתיים סיימנו לסדר הכל ועברנו ליחסים יותר אינטימיים אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. "אני אוהב אותך." שון אמר ואני הבטתי בו בחיוך ונישקתי את שפתיו שוב ושוב ושוב. לאחר כמה דקות שבהן רק דיברנו החלטנו ללכת להתקלח. שון מילא את האמבטיה בזמן שאני הוצאתי לשנינו פיג'מות מהארון. לאחר שסיימנו להתקלח התלבשנו וחזרנו למיטה.
•
•
התעוררתי בבוקר וראיתי ששון כבר לא לידי. קמתי מהמיטה ונכנסתי אל חדר האמבטיה. סיימתי את כל ארגוניי הבוקר שלי וירדתי למטה כאשר שמעתי צעקות. כאשר ירדתי את המדרגה האחרונה ראיתי בחור בערך בגילינו עומד מול שון. "מי הגברת? עוד זונזונת?" הבחור שאל ואותי זה עצבן.

{נקודת מבט שון}
התעוררתי בבוקר מצלצול הפעמון. ירדתי למטה ופתחתי את הדלת רואה את אחי התאום, רון. "מה אתה עושה פה?" שאלתי בכעס והוא גיחך ונכנס אל תוך הבית. "שאלתי משהו!" אמרתי לאחר כמה שניות שבהם הוא הביט בבית. "מסתכל על הבית שלי שקיבלתי בירושה מאבא אחריי שהוא מת." הוא ענה ואני הבטתי בו בבלבול. "אל תזיין לי ת'מוח, לך למקום שבו הייתה בשנים האחרונות!" צעקתי ואני בטוח שכל הרחוב שמע את הצעקות.

קים ירדה למטה וכאשר רון ראה אותה הוא שאל "מי הגברת? עוד זונזונת?" זה עיצבן אותי לא פחות משזה עיצבן את קים. "מי זה?" קים התעלמה ושאלה אותי. לפני שהספקתי לענות רון ענה לה "אח של הבחורצ'יק שכאן. מי את?" קים הביטה בי בבלבול ואני נאנחתי ולקחתי בקבוק בירה מהמקרר. "סליחה שנייה אבל אני חייבת להגיד את זה. אימא שלך זונזונת." קים אמרה ואני גיחכתי מודע לזה שאימא שלי וקים הן החברות הכי טובות וקים אמרה את זה רק כדי להחזיר לו.

"מה אמרת?" הוא שאל באיום מנסה להפחיד את קים אבל היא רק הביטה בו בשעשוע ושאלה "אתה מנסה לאיים עליי?" אני הבטתי על כל המתרחש מהצד וגיחכתי. "מה הוא עושה פה?" קים שאלה בייאוש אחריי כמה שניות ושוב פעם רון אמר לה במקומי. "לפי הירושה של אבא שלנו, זה הבית שלי. אבל, בגלל שאני נחמד אני אתן לכם לחיות כאן איתי." קים גיחכה ואמרה "אני מעדיפה לחיות ברחוב מאשר איתך." רון הביט בקים ובא לגעת בה אבל היא העיפה לו אגרוף. "זונזונת אני לא. ולשאלתך אני הבת זוג של שון." קים אמרה ונעמדה לידי.

"חברה חברה או זונה שחושבת שהיא הבת זוג שלך?" רון שאל אותי ואני שתקתי כמה שניות עד שעניתי לו. "חברה חברה ואימא שלך זונה." אמרתי יודע שאני לא באמת מתכוון לזה שאימא שלנו זונה. בזמן שרון הסתובב בבית קים שתקה ונשענה עליי. "הכל יהיה בסדר." אמרתי לה ונישקתי את קודקוד ראשה. "איתו? לא נראה לי." היא ענתה בתוקפנות. "רגע." קים אמרה והזדקפה "אתה סטוציונר?" קים שאלה את רון והוא הנהן לחיוב. "נו באמת, עוד פעם אני אראה פה זונות שחושבות שהן יהיו פה עוד כמה פעמים וידפקו לי מבטים של 'את הזונה מבינינו' נהדר." קים אמרה בייאוש ואני ורון גיחכנו.

{נקודת מבט קים}
איך רואים שהם אחים, שניהם מעצבנים כל אחד בצורה שונה. "מה שלום אח שלך?" רון שאל ואני שתקתי מביטה בו במעט כעס ובו זמנית בבלבול. "רון!" שון אמר לו בתוקפנות ורון גיחך ואמר "סתם אני יודע שהוא נפטר." זה עצבן אותי עוד יותר. אתה יודע שהוא מת ובכל זאת צוחק על זה? אני לא חושבת שאני אסבול את הבן אדם הזה, אפילו לא שעה. "לך תצחק על האח המת שלך לא על שלי." אמרתי ועליתי לחדר שלי ושל שון וטרקתי את הדלת נשכבת על המיטה כאשר פניי על הכרית.

"אני יכול להיכנס?" שון שאל ואני הרמתי את מבטי אליו והנהנתי לחיוב. עברתי למצב ישיבה ושון התיישב לידי ומשך אותי לחיבוק. "הוא מעצבן אותי." אמרתי ושון נאנח. "הוא תמיד היה קרצייה לא קטנה קימי." שון אמר ואני חיזקתי את האחיזה שלי בו. "או זה החדר שלכם? נראה מוזנח." רון אמר מהכניסה לחדר ואני הבטתי בו בזלזול ואמרתי "גם אתה מוזנח אז מה?" שון צחק ואת רון זה עצבן.