הילד הרע ששינה הכל

עונה 1, פרק 2

קים ג'ונסון

פקחתי את עיניי וראיתי את הכל מסביבי בצבע לבן . זה לא היה סתם מקום ראיתי את הגוף שלי ואת כל הרופאים מסביבי מנסים להציל את חיי . שמעתי קול נשי קורא לי מצידי הימני 'מי את?' שאלתי אותה בקול שקט אך תוקף 'אני אימך' היא ענתה וגרמה לי לקפוא במקומי . היא התקדמה לכיווני וחיבקה את גופי הרזה בחוזקה . זיהיתי את פניה מתמונות שונות שיש בביתי . 'מה את עושה כאן?' שאלתי אותה ופנייה נהפכו לעצבות 'את גוססת' היא ענתה ונכנסתי להלם . הסתכלתי למטה וראיתי שוב את גופי ואת הדופק שלי מקפץ למעלה למטה , למעלה למטה ככה במשך כמה דקות. 'אני לא רוצה למות' אמרתי לה מרגישה את גרוני נחנק מדמעות 'אל תדאגי את תחיי עוד המון שנים .יהיו לך 3 ילדים ואת תתחתני עם מי שלא ציפית להתחתן איתו . מישהו שרצה לנקום בך ובאביך על פשעיו אבל בסוף לא פגע בך כי רגשותיו עצרו אותו .' היא ליטפה את שיערי ולפתע דחפה אחורה וברגע אחד פתחתי את עיניי רואה מסביבי את כל הרופאים שמחייכים על כך שהצליחו לשמור על חיי . הרופאים העבירו אותי לחדר התאוששות וחבשו את האזור אשר נורה . אחרי כמה שעות נכנס כריס לחדרי וחיבק חזק וניסה לא להכאיב לי אך זה לא הצליח לו . 'אני מתנצל . את יודעת איך הבהלת אותי?' הוא שאל ואני גיחכתי מתנצלת בפניו ומורידה את חיוכי מפניי וכריס הרים את ראשי שואל מה קרה 'אבא אפילו לא טרח להגיע לכאן , אני צודקת?' שאלתי והוא הנהן לחיוב בעצב . 'לא נורא העיקר שאתה כאן' אמרתי וחייכתי חיוך קטן והוא נשכב לידי במיטה ונשאר איתי עד ששחררו אותי הביתה כמה שעות מאוחר יותר . נכנסתי הביתה כאשר לידי כריס . אבי ואשתו ישבן על הספה וצפו באחת מתוכניות הטלוויזיה המשעממות שהם צופים בהן בכל ערב מחדש . אבי שם לב אלינו וקם ממקומו וחיבק אותי . נגעלתי רציתי שהוא ישחרר אותי וילך אחורה . 'למה לא הגעת לבית החולים?' שאלתי אותו והוא ענה שהיה עסוק . עליתי לחדרי והחלפתי בגדים נשכבת במיטה לא לפני שאני מארגנת את המערכת למחר ושמה את הטלפון שלי בטעינה וכעבור כמה דקות שוקעת לשינה עמוקה . התעוררתי בבוקר שלמחרת והתארגנתי לבית ספר . ירדתי למטה רואה את כולם אוכלים ארוחת בוקר וכעבור כמה שניות הצטרפתי אליהם. התחלתי לאכול בזהירות וכעבור כמה דקות קמתי מן השולחן ולקחתי את תיקי יוצאת מהבית מתחילה להתקדם לכיוון הרכב שלי . פתחתי את דלת המכונית השחורה שלי והכנסתי את התיק למושב האחורי ולאחר מכן התיישבתי בכיסא הנהג שמה בזהירות את החגורה ולאחר מכן מתחילה לנסוע לכיוון בית הספר . הגעתי לשם וכמו בכל יום מחדש המבטים המפוחדים היו מופנים אליי אבל לי , ללוסי , אוולין וליזה זה כבר לא מפריע. נכנסנו למבנה והתקדמנו לכיוון הלוקרים שלנו מוציאים את הציוד ונכנסים לכיתה מתיישבים במקומות שלנו . אני יושבת לבד כי זה מה שאני מעדיפה יותר נוח לי לשבת לבד בלי אף אחד שיושב מימיני שיחפור לי ללא הפסקה. הצלצול נשמע ברחבי בית הספר וכל תלמידי בית הספר נכנסו לכיתותיהם חוץ מאלה שמבריזים . המורה נכנסה ולידה היה שון שכנראה הוא התלמיד החדש בבית ספר שלנו . כל הבנות התחילו להבליט את החזה שלהן מנסות להשיג את תשומת ליבו ושיקבלו ממנו זיון הלילה אבל הוא לא שם לב אליהן לכן הציג את עצמו וישר התיישב במקום פנוי, לידי. מכיוון שירו לי בכתף לא הוכל לכתוב וזה הוא הדבר היחידי הטוב בכל המצב הזה. המורה החלה ללמד ואני עשיתי כאילו אני מקשיבה לה למרות שכל מה שחשבתי עליו היה למה אבא שלי כזה אדיש ומגעיל אליי . אם זה היה קורה לכריס הוא ישר היה מגיע לבית החולים לא משנה אם היה פוגע במישהו בדרך. בכלל מאז שאימי נפטרה הוא ניהיה אחר. אדיש וקר כזה שלפעמים אתה מפחד רק ממבט אחד שלו וזה מספיק לך כדי להבין שעכשיו כדי שתלך אחרת לא תצא מזה בטוב. לפתע קלטתי ששון מסתכל עליי לכמה שניות ולאחר מכן ישר מחזיר את מבטו ללוח עושה כאילו לא קרה כאן כלום ושום דבר. הצלצול המסמנת שנגמרה השעה הראשונה נשמע והמורה המשיכה ללמד מכיוון שזהו שיעור אזרחות כפול. כעבור כמה דקות היא כתבה על הלוח את מה שדיברת עליו בכל שעה זו ולאחר מכן נתנה משימות בנוגע למה שדיברה עליו. הסתכלתי על לוסי מסמנת לה 'את יכולה לצלם לי אחר כך?' והיא הנהנה לחיוב וחייכה לכיווני למרות שידעה שלא אחייך אלייה חזרה אבל היא התפלאה כשחייכתי אלייה מסמנת לה תודה. אני לא תמיד עצבנית, קרה,אדישה,וחסרת רגש גם אני יודעת לחייך ולצחוק אבל זה תלוי מתי, למה,וכמה. לדעתי אפילו אפשר לספור באצבעות את כמות הפעמים שהצלחתי לחייך בבית ספר ללא שום חרטה. אחרי המון זמן של רצון שהשיעור הזה נגמר הצלצול נשמע וכולנו אספנו את הדברים שלנו בשמחה ויצאנו מהכיתה נהנים מההפסקה. התיישבתי ליד אוולין שהייתה לבד מכיוון שלוסי וליזה הלכו לכיתה של השיעור הבא שלהן. 'יש לך סיגריה?' שאלתי אותה והיא הנהנה לחיוב ונתנה לי אחת ולקחה גם לה אחת מדליקה לשתינו את הסיגריה. שאפתי את העשן של הסיגריה מכניסה אותו לריאות ומוציאה בשניות אחדות. הסתכלתי על העשן שיוצא וחשבתי האם יש חיים אחרי המוות ואם זה כואב למות. הורדתי את עיניי מהשמיים והסתכלתי על רחבי בית הספר רואה את כל הזונות נמרחות על בנים שונים שמרשים להן ונהנים מזה בעצמם. ראיתי לפתע את אחי מסתובב עם מישהי חדשה ומנשק אותה בשפתיים לוחש לה משהו באוזן והולך לכיוון המחששה שנמצאת מאחוריי. גלגלתי עיניים והוא התקדם אליי לפני שהמשיך למחששה ומשך אותי מהיד שבא הכתף שלי חבושה 'מה אתה דפוק?' שאלתי אותו והוא אמר לי 'אל תגלגלי לי עיניים, את אחותי והכל ואת צריכה לכבד אותי כמו שאני מכבד אותך' גיחכתי ואמרתי לו 'עלק מכבד אותי' והלכתי משם לא לפני שזרקתי את הסיגריה על הרצפה ודרכתי אלייה מתקדמת לכיתה ומתיישבת במקום שלי ולוקחת כדור נייר מתחילה לנשחק איתו מרוב עצבים. אוולין נכנסה לכיתה והתיישבה לידי מחבקת אותי כמו שהיא תמיד עושה כשמשהו מעצבן אותי או סתם מעליב. ממי שאני הכי נפגעת זה מכריס היא אף פעם לא באמת התייחס אליי בכבוד והתעניין בחיים שלי. כל מה שאכפת לו זה אם יש לו הלילה זיון או לא , הוא מדבר איתי רק אם הוא רוצה שאני אעזור לו במשהו, הכין לו אוכל, או כשאני איתו במשימות ואחרי משימות. אוולין התנתקה מהחיבוק איתי ואמרה לי שהכל הסתדר בסוף והוא לא יתנהג אליי ככה אבל אני כבר לא מאמינה בזה כמו שהייתי מאמינה בעבר. ההפסקה נגמרה וכולם נכנסו לכיתותיהם והמורים אחריהם. שון התיישב לידי כשריח של סיגריות נודף ממנו אך בו זמנית הבושם שלו מסתיר מעט את ריח הסיגריות. המורה החל ללמד ספרות ואנחנו השתעממנו מהשפה הגבוהה של המשוררים השונים. היום עבר מהר יחסית מכיוון שהברזתי מהשעתיים האחרונות ונסעתי לבר מעדיפה לעבוד שעתיים נוספות מאשר לנסוע הביתה ולשמוע את אבא שלי ואשתו איזבל עושים את מה שהם עושים.

שון מייקלסון

התעוררתי בבוקר וקמתי כמו פנתר מהמיטה. התחלתי להתארגן לבית ספר מתלבש , שם בושם , שם את הסיגריות שלי בכיס ויורד למטה רואה את אחותי ואימי יושבת בשולחן ומדברות בזמן שהן שותות את הקפה שלהן. נישקתי את אימי ואיחלתי לה בוקר טוב 'בוקר טוב גם לך קרצייה' אמרתי לאחותי והיא עשתה פרצוף נעלב. חיבקתי אותה מאחורה מנשק את לחייה מתנצל ומחבק אותה ולאחר מכן מכין לעצמי קפה לדרך ויוצא מהבית לא לוקח את ליסה כי היא לא מגיעה היום. נכנסתי לרכב ונסעתי לכיוון בית הספר. הגעתי לבית הספר והלכתי למחששה פוגש את אלכס ואת דניאל ששוחרר אתמול מבית החולים בדיוק כמו קים שראיתי לפני כמה דקות נכנסת למבנה של השכבה שלנו. הצלצול נשמע והלכתי לכיתה פוגש את המורה שמציגה אותי ולאחר מכן התיישבתי ליד קים. יום הלימודים עבר מהר ואיך שהגעתי הביתה התחלתי לכתוב את נקודת המבט שלי על קים כדי שאחר כך הוכל לחבר את הכל לתיק של הרצח של אבי.