הילד הרע ששינה הכל

עונה 2, פרק 31

•בפרק הקודם•
"תודה שחיטאת לי את הפצעים. לא כולם היו עושים את זה." הודהתי לרון והוא חייך ואמר שאין בעד מה. לאחר כמה דקות שבהן דיברנו ירדנו למטה וראיתי שהכל מסודר. "סליחה שניקית הכל לבד." התנצלתי והוא אמר שזה שטויות. התיישבנו בשולחן האוכל כאשר האוכל מולינו והתחלנו לאכול. יכול להיות שרון לא כזה גרוע למרות כל מה שחשבתי עליו?

•בפרק הזה•
~כעבור שנתיים~
היום יום ההולדת של רון. היום לפני שנתיים התחלנו לצאת ומשם הפכנו לבלתי נפרדים. משון ודניאל לא שמענו כלום וזה גם טוב. אחריי מה שקרה באותו היום ששון הלך אני ורון התחברנו יותר ויותר אחד לשני. התחלנו לצאת לדייטים ומשם זה התפתח לזוגיות. אני מרגישה שאיתו אני באמת חופשיה ויש רגעים שאיתו אני מרגישה מה שלא הרגשתי עם שון.

"בייבי! אתה מוכן לרדת כבר למטה?" שאלתי את רון בצעקה אחריי חמש דקות שאני מחכה לו ליד הדלת שירד כדי שנצא למסעדה שהזמנו מקום בה. "כן, אל תתעצבני." הוא ענה וירד במדרגות. רון נשק לשפתיי בעדינות מה שכמעט ולא קורה אבל אני התעלמתי מזה. יצאנו מהבית ונכנסנו לרכב. הדלקתי מוזיקה ובזמן שרון נהג אני שרתי ומידי פעם רוו שר גם כן וזרק לי מחמאות על איך שאני שרה.

הגענו למסעדה שהזמנו בה מקום. נעלנו את האוטו ונכנסנו אל המסעדה. המקום היה יחסית ריק לכן הוא גם היה שקט. התיישבנו במקום והזמנו אוכל. אחריי שהביאו לנו את האוכל והיין, הרמנו לחיים לכבוד יום הולדתו של רון. "אני כבר חוזרת, אני הולכת להתפנות." אמרתי לרון והלכתי לשירותים כאשר התיק שלי תלוי על כתפי בכדי שאמרח שכבת אודם חדשה. לפני שיצאתי מחדר האמבטיה, קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה.

פתחתי את ההודעה וראיתי בה סרטון. הדלקתי את הסרטון וראיתי בוא את רון שוכב עם דניאל. התאפקתי שלא לבכות וזה הצליח לי. יצאתי מהשירותים והתיישבתי שוב בשולחן. "הכל בסדר?" רון שאל ואני הנהנתי לחיוב וחייכתי למרות שרציתי רק לצרוח עליו. אחריי שכולם הלכו ואנחנו עוד נשארנו הבטתי ברון בכאב והוא לא הבין מה הולך, יותר נכון עשה את עצמו לא יודע מה הולך.

"מתי זה קרה?" שאלתי אותו והוא שוב הביט בי בבלבול. הראתי לו את הסרטון והוא בא להסביר לי אבל לפניי שהספיק לקחתי מידיו את הטלפון שלי וקמתע ממקומי. התקדמתי אל היציאה וכשבאתי לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה. "קים תני לי להסביר..." רון ביקש ואני עצרתי אותו מלהמשיך לדבר. "אני רק רוצה ללכת מכאן, תעזור לי לפתוח את הדלת ופשוט ללכת." ביקשתי והוא בא לפתוח את הדלת אך גם לא אצליח. רון ביקש מאחת המלצריות לפתוח את הדלת אבל היא גם לא הצליחה. נשענתי על אחד השולחן וחיכיתי יחד עם רון למלצרית שהלכה לקרוא למנהל של המסעדה כדי שיפתח הוא את הדלת.

"קים... בבקשה..." רון שוב התחיל לדבר אבל עצר כשראה שאני לא מסתכלת עליו וגם כי המנהל הגיע. הבטתי לכיוון שבו המנהל עמד ורציתי לקבור את עצמי עמוק. "יופי, רק זה היה חסר לי." אמרתי בכונה בקול כשראיתי ששון הוא המנהל של המקום. רון ושון התחבקו חיבוק גברים ולאחר מכן התחילו לדבר ביניהם עד שאני קלטתי משהו מהבהב מאחורי הדלפק. התקדמתי לכיוון ההיבהוב ולאחר שהרמתי את הסדין ראיתי פצצה. "תפתחו את הפאקינג דלת עכשיו!" צעקתי ואחריי שרון ושון ראו את הפצצה הם לקחו את כל אנשי הצוות לכיוון הדלת והם התחילו לנסות לפתוח את הדלת אבל הכל היה לחינם. "קים, בואי לפה!" רון צעק לי ואני התעלמתי ממנו והבטתי בפצצה. חיפשתי דרך לנטרל אותה אבל לא הייתה אחת כזאת. "רון תסתום תפה לפני שאני מעיפה לך חתיכת בעיטה!" צעקתי לרון ששוב קרא לי. "קים תפסיקי, זה לא הזמן עכשיו!" הוא אמר ואני הבטתי בו בבלבול והתקדמתי אליו בשביל להטיח בו את דבריי. "זה לא הזמן? אז מתי הוא יהיה? לך לזיין שוב את דניאל אולי יהיה לך יותר טוב איתה מאשר איתי. הרי פעם קודמת גם נהנת איתה, אז מה עשית איתי?" שון הביט בנו בבלבול ואז שאל "מה דניאל? דניאל דניאל?" הבטתי בו למרות שלא רציתי והנהנתי לחיוב. "מאיפה הבאת את זה שהם שכבו?" שון שאל ואני הראתי לו את הסרטון.