הילד הרע ששינה הכל

עונה 3, פרק 36

התעוררתי בחדר וראיתי שטומי ישן לידי. קמתי בשקט מהמיטה וירדתי למטה. שון היה נראה עצבני ודניאל ישב סביב שולחן המטבח בשקט. "או, הרוצחת הראשית הגיעה." אמר אבא של שון ושון הפנה את מבטו אליי וקם בזריזות לעברי וחיבק חזק. "דאגתי לך." הוא לחש לי באוזן ואהי חייכתי חיוך קטנטן. "לפחות אתה לא כועס עליי." אמרתי בגיחוך וחיבקתי אותו בחזרה. לאחר כמה שניות התנתקנו מהחיבוק ושון חזר לשבת מול אבא שלו. "אז אני רוצה להבין. כל השנים האלה היית חי, אבל להגיד לילדים שלך לא רצית?" שאל אותו שון ואני התיישבתי ליד דניאל שהיה מבולבל כמוני בכל מה שהולך כאן.

"מאיפה הוא צץ לעזאזל?" שאלתי את דניאל בלחש והוא הרים את כתפיו מזמן על כך שהוא לא יודע. "ראיתי שאתה יוצא עם מי שרצחה אותי כביכול, לכן לא חשבתי לחזור." אמר אבא של שון גורם לי לצאת מהמחשבות של עצמי. "אז למה חזרת עכשיו?" שאל אותו שון ואבא שלו קם והוציא אקדח מהכיס האחורי שלו. ברגע הזה כולנו קמנו מהכיסאות ושון מהספה והבטנו באבא של שון. אני ודניאל נעמדנו לא רחוק מהם ואחריי כמה שניות אבא של שון כיוון את האקדח שלו לכיווני.

"אל תקחי את זה אישי ילדה. זה נקמה על מה שאבא שלך גרם לי ולמשפחה שלי." אמר ואני שילבתי את ידי והבטתי בו מחוסרת הבעת פנים ברורה. "אתה יודע שאבא שלי, אח שלי, אימא שלי וההיא שהייתה עם אבא שלי מתים נכון?" שאלתי והוא הביט בי בפליאה כאילו לא ידע את זה. "עבודה שלך?" שאל אותי בזלזול ואני המשכתי להסתכל עליו בכעס מועט. רוז שירדה למטה וראתה מה קורה פרצה בבכי ואבא של שון התקדם אליי יותר ויותר עד שהאקדח היה לי בין העיניים ואני העפתי את האקדח שלו ממני והלכתי לכיוון רוז והרמתי אותה על הידיים שלי.

"או שאתה מסביר לנו למה לעזאזל חזרת עכשיו או שאני הורג אותך בעצמי. חייתי בלעדייך כמה שנים והכל היה בסדר, וככה זה ימשיך אם תמות שוב." אמר שון בכעס וחטף מאבא שלו את האקדח, רוקן את הכדורים וזרק את האקדח הרחק משניהם. "באתי לנקום במי שניסתה לרצוח אותי, ובמי שהייתה הבת של ראש משפחת ג'ונסון." אמר והפנה את מבטו אליי. "אבל, אם אתם רוצים שאני לא אהרוג את קים ולא את הילדים שלכם, יש לי תנאי." אמר ואנחנו חיכינו לתנאי שלו.

"שאני והבת זוג שלך קים, נעשה מן דו קרב זה מול זה." אמר ושון ודניאל היו נראים בהלם ומפוחדים. באיזשהו שלב גם אני התחלתי לפחד כי אם שון יותר חזק ממני בהרבה, אז אבא שלו בטוח יהיה יותר חזק מכולנו ביחד. "טוב, אני מסכימה." עניתי ושון ודניאל הביטו בי בבלבול לא מבינים למה עשיתי את זה, למרות שגם אני לא הבנתי למה. "תחכה לי בחוץ ללא שום נשק. אני אצא ואראה לך שאני לא עובדת עלייך ושגם אני ללא נשק." הוספתי והוא גיחך. "האם יכול להיות שאת בן אדם של קרב הוגן?" שאל בזלזול ואני הנהנתי לחיוב בכנות וברצינות.

"אולי אני לא טהורה ובן אדם טוב, אבל אני כן בן אדם הוגן שמאמין בקרב הוגן ורציני." אמרתי והוא הנהן לחיוב ויצא החוצה. "תגידי לי התחרפנת?!" שאל שון ואני הבאתי את רוז לדניאל וביקשתי ממנו לעלות איתה אל החדר שלי ושל טימי ושיהיה שם איתם עד שהכל יגמר. "שמרי על עצמך מטומטמת." אמר וחייך לעברי ואני חייכתי לעברו בחזרה והנהנתי לחיוב. לאחר שעלה למעלה נעמדתי מול שון הדואג והנחתי את ידי סביב צווארו. "אל תעשי את זה." ביקש ואני ליטפתי את הלחי שלו בעדינות. "מה לעשות שמצאת לעצמך מישהי משוגעת שתעשה הכל למען מי שחשוב לה?" שאלתי והוא חייך לעברי למרות שלא רצה לחייך לעברי כי כעס עליי והיה עצוב על מה שיקרה לי ועל הכאב שאני אחווה.