• • • • •
שמונה וחצי חודשים אחורה:
יום שישי- שעות הצהריים: יום טיפוסי
יום שישי, היום היחידי מלבד שבת שבו לא היו לי לימודים. קמתי מאוחר, קרני השמש הקטנות שחדרו דרך התריסים כבר הפכו להיות קרני שמש גדולות והרבה פחות בהירות ונעימות. ניחשתי שהשעה בערך 11:30 אבל כשפתחתי את הטלפון שלי כדי לעבור על ההודעות האחרונות שקיבלתי מאנשים רנדומלים שאני מכירה גיליתי שהשעה הרבה יותר מאוחרת מהמצופה, 14:00.
תהיתי איך אימי לא שמה לב לכך שאני עדיין ישנה והעירה אותי לארוחת הצהריים אבל התהייה שלי התחלפה מאוד מהר ברצון לקום ולצחצח שיניים, כמה שיותר מהר.
כשהסתובבתי לכיוון הדלת וניסיתי לקום נתקעתי בעצם זר שהזדהה כבן אדם. "און?" אני נבהלת ומעירה אותו בטעות בצעקה שאני ממהרת להשתיק כדי לא לגרום ליותר מדי תשומת לב מהמשפחה שלי כשהוא נמצא בחדרי. זה נראה מאוד רע מהצד.
עיניו נפקחות באיטיות. אני בוחנת את תווי פניו, הוא נראה שליו. אני נותנת לחיוך קטן לחמוק מבין שפתיי כשאני נזכרת בליל אמש. נרדמנו ביחד אחרי שהתחלתי לבכות בהיסטריה ככה סתם בשנייה שחזרנו הביתה. אין דרמתיות בעולם כמוני.
"בוקר טוב" אני ממלמלת בחלומיות וקמה ממיטתי כשחיוך קטן מלווה את הפעולה שלי. "בוקר.." הוא לוחש באדישות, לא מתרגש מנוכחותי לצידו כמו שאני מתרגשת. זה און שאני מכירה.
כשהוא קולט מה קורה מסביבו ואיפה הוא נמצא בדיוק הוא משפשף את עיניו בחוזקה, מהפק, קם מהמיטה במהירות וטורק את הדלת אחריו.
"זה היה גס רוח מצידו" המוח שלי חושב.
"וזאת הייתה גם ההתנהגות באופיינית שלו" הוא דואג להזכיר זאת לעצמו לאחר מספר שניות של שקט.
אני קמה מהמיטה במהירות, מתלבשת ושוטפת את פניי לאחר ציחצוח שיניים איטי במיוחד. בדיוק כשאני יוצאת מחדרי וסוגרת את החדר אחריי אני מבחינה בפרצופו העצבני של טוהר.
"מה קרה עכשיו?" אני שואלת בקול עייף, בכל זאת, רק עכשיו קמתי. אין לי כוח להתמודד עם בעיות נוספות של אנשים מסביבי. אני לא יודעת מה גרם לאנשים לחשוב שאני הפסיכולוגית שלהם אבל היו לי מספיק בעיות משל עצמי.
"מה קרה עכשיו?" הוא חוזר אחריי בעצבנות ויורד כנראה לסלון הגדול. זה די המקום היחידי מלבד חדרו שהוא נמצא בו כל היום עם מאי. שמישהו יעיף אותו בבקשה מהבית לדירה היקרה שלו בצפון העיר או משהו.
אני יורדת אחריו את שלושת הקומות ורודפת אחריו לסלון למרות שאין לי ממש כוחות להתמודד איתו כרגע. אז למה אני בעצם עושה את זה מכתחילה? מאוחר מדי.
YOU ARE READING
הסיפור שמתחיל מסופו, תרתי משמע
Mystery / Thriller°°°° ז'אנר- מותחן, רומנטיקה צעירה מוצלחת וחייל בודד שמתגורר בביתה מוצאים את עצמם מואשמים ברצח מטלטל של צעיר מוכר אחר. כבר בהתחלה החוקרים מבחינים כי לא מדובר בשני רוצחים אכזרים אלא רק בשלושה צעירים שאיבדו את עצמם במציאות של משיכה (או התאהבות?) אסורה...
