• • • • •
שמונה חודשים אחורה:
יום שבת-לפנות בוקר: און ונופר, החיפוש אחר עלמה וליה
"איך מתקדם איתכן?"
"עלמה שיכורה מספיק?"
"עלמה בסדר?"
"היא התעלפה?"
"היא הקיאה?"
"עזבתן את המועדון?"
"איך אתן?"
"הגעתן?"
"אתן בסדר?"
"היא בסדר?"
"הלוווווווו????"
"?"
"הכל בסדר?"
"למה לעזאזל את לא עונה?"
"?"
"מה קורה?"
"חטפו אתכן?"
"נו.. מה קורה?"
"?"
"לעזאזל"
אני בוהה בעשרות ההודעות ששלחתי אל ליה בשלוש שעות האחרונות. היה לה תפקיד אחד וברור והיא פישלה בו. איך היא הצליחה לעשות את זה לעאזל? איך הרשתי לעצמי לעזוב אותן? איך הגעתי למצב שניסיתי להימנע ממנו במשך חודש פעם נוספת? מה לא בסדר איתי?
"אתה הולך?" נופר שואלת באיפוק ומתעטפת בסדין הלבן שלה תוך כדי. אני מתלבש מהירות, דוחף את הטלפון ומפתחות הרכב שלי לכיסי ומהמהם בקרירות. "תלכי לישון" אני לוחש ומעביר את האגודל שלי על הלחי שלה כדי לגרום לה להתרכך. היא עדיין מעט שיכורה והמצב הזה תורם לי במקום מסוים.
איך אני דופק את היחסים בנינו בכל פעם מחדש? הצלחתי לשמור על מרחק במשך שבועיים. למה הייתי חייב לעשות את הטעות הזאת דווקא עכשיו?
"התגעגתי אלייך און.." היא ממלמלת בשבריריות וגורמת לי להניד בראשי בייאוש ולעזוב את לחייה. למה נגעתי בה? חתיכת דפוק. אני מנתק את מבטנו ומתיישב על קצה מיטתי, מנסה לגרום לכמה שפחות מגע לקרות בין לבין כדי שנופר לא תפרש את זה בדרך לא נכונה.
"אנחנו יזיזים, את זוכרת?" אני שואל באותו הייאוש בניסיון להסביר לה פעם נוספת את המצב שלא עומד להשתנות בכמה שנים הקרובות. היה לי טוב כשהיא הייתה רק יזיזה, ועד לפני חודשיים, גם לה.
"התגעגתי אלייך בתור יזיז.." היא ממלמלת בליווי של צחוק שובבי ומתיישרת לישיבה מהירה שגורמת לסדין ליפול ממנה ולחשוף את גופה העירום. "וגם בתור קצת יותר מיזיז.." היא מתקרבת אליי ומניחה את ראשה על צווארי. אני נאנח בייאוש ומרחיק אותה בעדינות ממני. היא לא מצליחה להכניס שום דבר ממה שאמרתי לראש שלה..
YOU ARE READING
הסיפור שמתחיל מסופו, תרתי משמע
Misterio / Suspenso°°°° ז'אנר- מותחן, רומנטיקה צעירה מוצלחת וחייל בודד שמתגורר בביתה מוצאים את עצמם מואשמים ברצח מטלטל של צעיר מוכר אחר. כבר בהתחלה החוקרים מבחינים כי לא מדובר בשני רוצחים אכזרים אלא רק בשלושה צעירים שאיבדו את עצמם במציאות של משיכה (או התאהבות?) אסורה...
