ואז הן נכנסו...
ג'סיקה ולילי נראו כמו מלאכיות בלבן.
התלבושת ממש התאימה להן.
"וואו!" טובי עוד שניה נפל מהכורסא.
"אז...זה אומר שאהבת?" ג'סיקה אמרה בחיוך.
"אוהב? זה אפילו לא המילה המתאימה בשביל זה!"
"מה שילד הבמבה אמר, רק... שיש בעיה אחת" אמר לטובי והסתכל עליו, זה היה נראה כאילו הם קוראים את המחשבות אחד של השני.
"ומה הבעיה?" חיכתה לילי לתשובה.
"אתן לא רואות כאילו? שיש בעיה אולי?" ניסה טומי לרמוז להן, אבל זה לא נראה שהן הבינו.
"אממ..." ג'סיקה התחילה להסתכל על הבגדים שהיא לובשת, חוקרת כל פיסת בד, מתסכלת במראה אולי פספסה משהו, אבל היא לא מצאה שום דבר שהוא לא במקום.
"אולי אצלך יש משהו?" היא התחילה להסתכל על הבגדים של לילי, לסובב אותה לכל מיני כיוונים.
"את רואה משהו?" שאלה לילי.
"לא" נאנחה ג'סיקה.
"ואני עוד חשבתי שאת החכמה מבין שנינו, אולי טעיתי..." אמר טובי נואש ושיש לו מבט של- אתן עד כדי כך עיוורות?!?
"אז אולי פשוט תגידו לנו במקום לשגע את השכל שלנו?!" רטנה ג'סיקה בעצבים ולילי הנהנה בחיוב שהיא צודקת.
"מוכן ילד במבה?"
"כן"
"הספירה שלי"
3....2...
1....
"החצאית קצרה מידי!!!!!!!!!!!!!!!!!" הם אמרו והתנשפו בחוזקה.
"זה...למה...אמ..רנו..את..זה..כל כך..אר..וך??!"
ג'סיקה ולילי הסתכלו עליהם כאילו הם נפלו מהירח.
ואז הן התחילו לצחוק, ולצחוק, ולצחוק.
ג'סיקה התקרבה אל טובי, ואמרה:
"מה? אתה בטוח שאתה לא אוהב את זה?~".
האוזניים של טובי האדימו. "אממ... זה.. לא... זה לא... מה.. שאמ...רתי" הוא הניח את ידו על העורף שלו ממבוכה.
ואז הוא הסתכל על טומי,
ואולי דפק לו פרצוף של- WTF?!
"ט-טוב בכל מקרה, בוא נלך להתלבש!"
אמר במהירות ותפס לטומי את היד ורץ איתו לכיון הדלת, אבל טומי עצר, וטובי עוד שניה נפל.
"דבר ראשון! תעזוב לי את היד, עכשיו!!", צעק טומי, וטובי מהשוק עזב את ידו במהירות.
"דבר שני! אני לא מסכים לחצאית הזאת בשום אופן לילי."
לילי תפסה בחצאית שלה חזק ומלמלה משהו.
"מה אמרת?" שאל טומי.
ואז היא מלמלה יותר בקול: "אני לא רוצה"...
"מה את לא רוצה?" שאל אותה מבולבל.
היא הרימה את קולה, אבל לא צרחה.
"אני לא רוצה! אני אוהבת את החצאית הזאת!! אני כבר ילדה גדולה!!! אתה לא צריך לדאוג לי בקשר לזה!"
היתה דממה בחדר, כולם היו בשוק מאיך שהיא דיברה, ושניות לאחר מכן היא מלמלה אבל היה אפשר לשמוע את מה שהיא אמרה.
"לפחות לא בדברים כאלה..."
טומי היה חסר מילים והשפיל מבט, ואז...
הרים את מבטו בחיוך מתוק.
(#פיצולאישיות.)
התקרב אליה לאט וחיבק אותה בעדינות, ונשק לראשה, וחיבק אותה שוב.ולפתע היה לשניהם מין פלשבק מהעבר.
***
לילי היתה על הרצפה ובכתה. טומי בא אליה לאט לאט, והתיישב על הרצפה וחיבק אותה ונשק לראשה...
סיום פלשבק
בחזרה להווה:
הוא חיבקה אותו בחזרה, והתחילה לבכות על הכתף שלו.
YOU ARE READING
המורה המכשפה *מוקפא*
Romanceהאם אי פעם חשדתם במורה השנוא/ה עליכם? (במקרה שלנו המורָה למטמטיקה). אוהבים כישופים, סכנות, הרפתקאות, ורומנטיקה?(כמובן) הספר הזה בשבילכם, מקווים שתהנו☺️❤️ כל הזכויות שמורות לי ולחברה הכי טובה שלי© אין להעתיק לשכפל להפיץ לפרסם או להשתמש בו בכל דרך שהי...