המורה המכשפה *מוקפא*

פרק 3- "תפסיקי לדאוג לאבק, הוא יהיה כאן גם כשנחזור!"

בבית משפחת בראון:

נשמעה דפיקה קלה על הדלת.
"טובי תפתח בבקשה את הדלת אני עסוקה פה!" אמרה ג'סיקה.
היא בדיוק היתה במחשב שלה ושיחקה באמונג אס, והיא היתה ממש עצבנית בגלל שלא היתה הרוצחת כבר 10 משחקים! כאילו מה הקטע?!
"איי איי קפטן" צעק טובי וקרץ אליה, והיא פלטה גיחוך.
הוא פתח את הדלת ומולו עמדה אישה יחסית מבוגרת, עם שמלה פרחונית ועל פנייה חיוך.
''שלום'' אמרה כשפתח את הדלת.
"שלום במה אפשר לעזור לך?" שאל טובי יחסית בנימוס, והחיוך שלה התארך אף יותר.
"השאלה היא לא במה אתה יכול לעזור לי אלא במה אני יכולה לעזור לכם".
"אה... סליחה?"
אני חושב שהיא קצת משוגעת...

היא פתחה את פיה ואמרה:
"אני מנהלת של פנימייה הנקראת טופלגרון. אולי שמעת עליה במקרה?"
ולפתע מתוך החדר, יצאה ג'סיקה בריצה ואמרה התרגשות מרבית:
"זה הפנימייה הכי טובה בקליפורניה, עם השכלה ורמה גבוהה!"
טובי קפץ ממקומו בבהלה ''מה יש לך?! את יודעת שיש לי לב רגיש, למה להבהיל?!"
''אוי אל תהיה כזה דרמטי" אמרה ג'סיקה וגלגלה עיניים.
"את בטח העלמה ג'סיקה, נעים לי מאוד להכיר אותך" אמרה המנהלת ולחצה לה את היד.
"אז לכבוד מה זכינו בביקור שלך?" אמר טובי בחוסר סבלנות.
"אני הייתי מאוד רוצה שתהיו בפנימייה שלי'' היא הוציאה מתיקה מכתב והושיטה להם אותו. ''אם תהיו מעוניינים תצרו קשר עם המספר הזה, להתראות" אמרה ונופפה להם לשלום. 
טובי רץ אחריה, יחסית מישהי מבוגרת היא הולכת ממש מהר.
''חכי רגע!'' אבל לפני ששם לב היא נעלמה.
זה היה ממש מוזר... מה הקטע שלה 
טובי חזר הביתה, וראה את ג'סיקה 
יושבת על הספה ומסתכלת על המכתב שהמנהלת נתנה להם, היה לה מבט מהורהר בעיניים.
"ג'סי?" ונפנף את היד שלו בין העיניים שלה.
"אמאל'ה, טובי למה להבהיל?!"
"החזר על מקודם" הוא אמר תוך כדי ציחקוק קל, וג'סיקה חזרה לבהות במכתב.
"תגיד זה לא נראה לך מוזר שפתאום המנהלת של הפנימייה הופיעה פתאום ליד הבית שלנו?".
"זה גם מה שאני שאלתי את עצמי..." אמר טובי באנחה.
"בכל מקרה תפתחי את המכתב".
ג'סיקה פותחת את המכתב ומקריאה את מה שכתוב:
'פנימיית טופלגרון הנמצאת בקליפורניה,היא פנימייה בעלת רמה גבוהה ורחבת מימדים,שם תוכל לדעת שילדיך יזכו להשכלה ושגשוג רב בלימודים,שכר הלימוד מעט ושווה כל מחיר'.
"יש גם תמונה"-
"זה נראה דווקא חמוד" היא אמרה והסתכלה על טובי.
"אבל למה דווקא אנחנו? היא בכלל לא מכירה אותנו, זה חשוד מאוד בעיניי" הוא אמר עם הבעה מודאגת, משהו לא הגיוני בכל הסיפור הזה.
"היא אפילו לא נתנה לי להגיד משהו והיא כבר ברחה" על פניו נמרח פרצוף חמוץ ותינוקי ושילב את ידיו, הוא לא אוהב שקוטעים אותו באמצע ובורחים לו לפני שהספיק להשלים את המשפט.
"אוי, אל תעשה לי את הפרצוף הזה. אתה כזה תינוקי לפעמים... מה קרה שפתאום הצד הבלשי שלך החליט להתעורר?" היא חייכה ופערה לו את השיער,
המתחילה לדגדג אותו, הוא מאוד רגיש לדגדוגים. 
"דיי ג'סי, תפסיקי!! דיי" הוא עוד שניה נחנק מרוב שצחק מהדגדוגים, בקטע טוב. 
"הנה, רואה? ככה אתה צריך להיות. עם חיוך שמח! ולא עם פרצוף מודאג כזה" היא ליטפה את הלחי שלו עם ידה, 
"אוקיי?" 
"א-אוקיי" 
"אז.. .נלך על זה או לא?" 
"מה את חושבת?" 
"אני אומרת שנלך על זה, תחשוב כאילו אנחנו יוצאים לחופשה." 
"איזה חופשה תשמעי.." 
"אוי דיי כבר להיות כזה ציני, יאללה תעזור לי להוריד את המזוודה מהקומה למעלה, אנחנו לא נהיה בבית בזמן הקרוב, הוא בטח יהיה מלאא אבק." 
"תפסיקי לדאוג לאבק,הוא יהיה גם כשנחזור" וחייך חיוך שטותי. 
"מה שתגיד, ותפסיק לעשות את החיוך הזה, זה ממש קריפי!" 
"אוווו, את חושבת?~" הוא אמר עם חיוך יותר גדול משהיה לו קודם, והיא גררה אותו לקומה למעלה.