לפתע נשמע קול של...כדור?
זה אכן היה קול של כדור, והרעש שלו היה בלתי נסבל, כאילו הקול שלו צורב לתוך האוזן.
ולפתע הכדור שינה צורה, הוא נראה יותר ארוך מאשר כדור, צבעו מכתום הפך לשחור, וממנו יצאו 2 עיניים ירוקות אבל הן היו חסרות חיים.
הכדור הפך ל... חתול?
ומאחוריו הופיעה אישה צעירה.
שערה היה צבע שחור, ועורה היה צחור, ועינייה היו תכולות, ולמרות זאת היה נראה משהו עמוק בתוך עינייה. משהו אפל...
"או גברת נלסון, אני שמחה כל כך שבאת!"קראה המזכירה בחיוך.
יכול להיות שהמזכירה אמרה את זה כי היא חשבה שהיא תעזור לה עם התלמידים?.
"תכירו תלמידים, זאת גברת נלסון. היא תהיה המורה שלכם למטמטיקה."
"שלום" המורה אמרה בקרירות.
כולם התמלאו פחד רק מלשמוע אותה מדברת.
ולפתע הגיע אוטובוס ציבורי שעצר ליד התחנה, וממנה יצא נער עם מזוודה, ועל פרצופו מרוח פרצוף של- אני סוף סוף פהההה.
כל הילדים הסתכלו עליו, הוא היה נראה שונה בעיניהם, וזה ממש עצבן אותו שמסתכלים עליו ככה.
אך הוא פשוט המשיך ללכת לכיוון המזכירה, תוך כדי שנועצים בו מבטים.
"מה שמך בבקשה?"
"ג'יימס בונד" אמר ופלט גיחוך שקט. כולם התחילו לצחוק שהיא בכלל חיפשה את השם שלו, ראו לפי הפנים שלו שזה לא שמו האמיתי.
"
אתה מנסה לעבוד עליי?"
"צוחק איתך נשמה, למה לקחת כל כך קשה?"
"תגיד את השם שלך או שאתה עף מכאן!" בשלב הזה היא כבר התעצבנה.
איזה חוצפה יש לו לילד הזה!
היא חשבה לעצמה.
"טומי."
"טומי מה?" שאלה כבר בחוסר סבלנות לילד.
"ט-ומי ג'-ג'קסון" היה לו קשה לאמר את שמו המלא, העבר של שם משפחתו, של אבא שלו, שנתן לבנו היחיד לחיות עם אמא כזאת...
"יש לך מכתב?" הוא לא אמר לה כלום הוא רק הושיט לה את המכתב ושתק.
"אממ... אני מבינה" והושיטה לו כרטיס בצבע שקיבלו ג'סיקה טובי ולילי.
"תקשיב בגלל שיש לך את המכתב הזה אתה נחשב VIP, והכרטיס הזה שונה מכל האחרים. אתה רואה את הילדים האלה שיושבים שם בצד על הספסלים?" היא העבירה את האצבע שלה לעברם
"גם להם יש כרטיס כמו שלך".
הוא סובב את ראשו אליהם, היו שם ילד וילדה ועוד אחת...
לילי קלטה שהוא מסתכל עלייה, היא לא הבינה מה קרה אז היא החליטה ללכת אליו .
"הכל בסד-" היא עצרה את דבריה בבת אחת.
הוא.. הוא נראה לה מוכר, אבל מאיפה?
"תגיד אבל... נפגשנו כבר פעם בעבר אולי...?" שאלה בהיסוס.
הוא ממשיך להסתכל עליה, מנסה גם הוא להבין מאיפה מכיר את הפרצוף שלה, הוא נראה כל כך מוכר לו, אבל הוא לא יודע למה.
היא פערה את עינייה, היא.. היא יודעת מאיפה היא מכירה אותו!
"טוטו?" היא שאלה בתקווה לקוות שזה הוא ושהיא לא מתבלבלת!
ולפתע, היה נראה שהוא לא נושם יותר. כאילו לקחו לו את האוויר והוא לא מצליח להחזיר אותו בחזרה.
"לילי?" דמעות היו על עיניהם.
לילי פשוט עזבה הכל והתנפלה עליו בחיבוק חזק מאוד, הם עוד שניה נפלו אחד על השני.
"אח גדול!!" היא התייפכה.
זה אחיה הגדול שהיא לא ראתה כמעט 7 שנים!
"אחות קטנה שלי..!" אמר וחיבק אותה אף יותר ונשק לראשה.
היא החזיקה את פניו עם ידייה "זה אמיתי? אני לא חולמת שאתה כאן איתי?" ידייה רעדו על פניו.
והוא שם את ידו על ידה "זה לא חלום..." והוא חייך חיוך שלא חייך הרבה זמן... לפחות לא ב-7 האחרונות, כשהוא הלך מאבא שלו ואחותו, הוא אפילו לא אמר להם להתראות, הוא פשוט הלך.
הוא הניח את מצחו על מצחה "מי היה מאמין שיום כזה יגיע בכלל, אה?" הם התחבקו שוב, הם היו יכולים להתחבק כך לנצח אבל...
נשמעו מחיאות כפיים סביביהם, הם לא הבינו מאיפה זה בא, הם הרימו את ראשם כדי לגלות את כל מי שהיה באיזור של הפנימייה מוחה כפיים לכבודם.
YOU ARE READING
המורה המכשפה *מוקפא*
Romanceהאם אי פעם חשדתם במורה השנוא/ה עליכם? (במקרה שלנו המורָה למטמטיקה). אוהבים כישופים, סכנות, הרפתקאות, ורומנטיקה?(כמובן) הספר הזה בשבילכם, מקווים שתהנו☺️❤️ כל הזכויות שמורות לי ולחברה הכי טובה שלי© אין להעתיק לשכפל להפיץ לפרסם או להשתמש בו בכל דרך שהי...
