קים ואיב

פרק 27 - שבו קים בסכנה

"שומע... יש לנו עוד בעיה קטנה שצריך לפתור" אמר יוני לחברו בטלפון.
"איזו בעיה?"
"קים"
"מי זאת? מה איתה?"
"עוד אחת שדוחפת את האף שלה לעיניינים שלנו."
"בהתחלה רון ובן, עכשיו קים. אנחנו חייבים להיות זהירים יותר. לפני שהכל יוצא משליטה. עוד מישהו יודע?"
"כנראה גם החברים שלה, אבל אם נטפל בה, הם לא יפריעו לנו. הבעיה היא קים"
"מה אתה רוצה שנעשה איתה?"
"צריך להעלים אותה. החברים שלה יהיו עסוקים בלמצוא אותה ואנחנו נוכל להמשיך בעסקים"
"אוקיי. אפשר לארגן את זה, לא בעיה."
"רק תדאג שלא יהיו עדים. שלא יהיה להם קצה חוט"
"סמוך עליי"

******

רועי התקדם לאורך מסדרון ריק ואפור. ריח חזק של עשן עמד באוויר.
הוא התקרב לחדר של הבנות ודפק על הדלת.
"דני אמר לי שאתן נשארות פה, אבל הייתי בטוח שהוא לא רציני!" הוא אמר כשקים פתחה את הדלת.
"שלום גם לך" ענתה קים.
"איך אתן מסוגלות לנשום פה?" לא הבין רועי.
"אנחנו התרגלנו. אם אתה עוד לא התרגלת, אז הנה" איב ריססה מטהר אוויר לרועי בפרצוף.
רועי התחיל להשתעל ולהיחנק.
"אוי איב! מה עשית?"
"סליחה. לא חשבתי"
"פעם הבאה תחשבי, זה טוב מידיי פעם לחשוב" רועי המשיך להשתעל. "אתן חייבות לעזוב את המעונות. אנחנו נחשוב על פתרון כולשהו. תכף יבואו לפה פועלים לשפץ, מה תעשו אז?"
"אותו הדבר כמו עכשיו רק בשושו" ענתה קים.
"מה שתגידו." רועי התייאש. "אתן באות לאכול צהריים בחוץ?"

******

גבר בשנות ה40 התקרב לביתן המעונות.
הוא נכנס לביתן והפתעתו גילה שהבניין נטוש, מלא בריח עשן.
הוא הוציא את הנייד שלו וחייג אל יוני:"אני פה, איפה שאמרת לי, אבל אין פה אף אחד. הכל פה נטוש. נראה שהיתה פה שריפה. אין כאן אף אחד"
"מוזר ממש. מתי הם הספיקו לשרוף את הבניין... לפני יומיים הייתי שם"
"מה לעשות?"
"תחזור. אנחנו נשיג אותה בדרך אחרת. יש לי איזה רעיון..."

******

איב, קים, דני ויוני ישבו בפיצרייה ואכלו את  ארוחת הצהריים שלהם.
"יש משהו חיובי בזה שהמטבח נשרף" אמר דני "האוכל שלכן היה בלתי נסבל"
"דני יא חצוף! היית מכין לבד אם לא מתאים לך" התעצבנה עליו איב.
רועי קיבל הודעה, אחריי שקרא אותה אמר לקים: "קים, אבא שלי מזמין אותך אלינו לארוחת שישי"
"גם אותנו?" שאל דני.
"הוא אמר רק על קים." רועי משך בכתפיו.
"מעניין למה. הייתי בטוחה שהוא שונא אותי" סיננה קים.
"בטח הוא הבין שאין לו מה לעשות עם העובדה שאת חברה שלי, וכנראה רוצה להתחיל דף חדש"
"אוקיי" קים לא השתכנעה.
"מה להגיד לו? את באה?"
"אהה כן. למה לא" היא ענתה.
"אחלה, אני כותב לו"
"אוליי נזמין עוד פיצה?" שאל דני.
"אני שבעה" ענתה איב.
"אז בורקסים?"
"יש לנו הרצאה עוד עשר דקות. נראה לי עדיף שנזוז" אמר רועי.
"אל תדאגו, אני אוכל מהר"
הם קמו והלכו להרצאה משאירים את דני להזמין לבד עוד פיצה.
"אבל נחלוק את התשלום ביננו כן?" צעק אחריהם דני.
הם לא ענו לו והמשיכו ללכת.
"טוב, תעבירו לי את הכסף בביט!"

******

איב ישבה בהרצאה אבל לא הצליחה להתרכז, המחשבות שלה היו במקום אחר.
"שומעת..." היא לחשה אל קים.
"מה?" ענתה בלחש קים.
"מה נעשה עם יוני? רצינו הריי להבין אם מה שסיפרה לנו אדל נכון או לא"
"כן ודני הרס לנו את התוכנית"
"אז אוליי ננצל את זה שאת הולכת אליהם בשישי?" הציעה איב "תנסי לגלות משהו, תבדקי בטלפון שלו בזהירות, או אפילו אם תצליחי תעשי חיפוש בחדר שלו..."
"רעיון מעולה! אני אלך באמצע הארוחה לשירותים ובמקום זה אעלה לחדר שלו, כמו שאת עשית!"
"אבל תזהרי לא להיתפס! אסור שהוא יחשוד שאנחנו יודעות"
"ברור"

******

יום שישי הגיע ואיתו ארוחת שישי.
קים התארגנה לארוחה, ואיב לא הפסיקה לתת לה עוד ועוד דגשים לגביי איך להוציא כמה שיותר מידע על יוני.
"ואם על הטלפון שלו יש סיסמה, אז אל תוותרי, יכול להיות שזה אותה הסיסמה כמו לשער כניסה שלהם" המשיכה איב.
"סבבה, סבבה, אני אסתדר. איך החולצה הזאת?"
"יפה ממש! אבל ספוגה בריח עשן. כמו כל הבגדים שלנו"
"אין לי משהו בלי ריח עשן" קים הביטה לתוך הארון שלה.
"אז כשאת באה לחדר שלהם תבדקי קודם מתחת למזרן, אוליי הוא מחביא שם משהו שיפליל אותו"
"סבבה. טוב אני הולכת ככה"
"רוצה אני אבוא איתך? אני אלווה אותך לבית וחכה עד שתצאי למקרה שתצטרכי תגבורת"
"לא אין צורך"
"אני אבוא בכל זאת"
"דיי איב, אמרתי לך שאין צורך! אני אסתדר, סמכי עליי" ועם המילים האלה היא יצאה מהחדר. היא יצאה מהמעונות ולקחה אוטובוס לבית של רועי.
כשירדה מהאוטובוס החליטה לקפוץ לקנות זר פרחים להורים של רועי. בזמן שבחרה זר, רועי התקשר לשאול למה היא מאחרת.
"אני כבר ממש ליד, אני עוד חמש דקות באה" אמרה קים וניתקה.
היא קנתה את הזר הכי יפה בעינייה ויצאה לרחוב.
קים הלכה לאורך הרחוב, היא הייתה במרחק של כמה עשרות מטרים מהבית כאשר מישהו התנפל עליה מאחורה ומשך לאנשהו.
הזר נפל מידייה, היא ניסתה להיאבק ללא הצלחה. סמרטוט מסריח התקרב אל פניה והיא איבדה את ההכרה.