קים ואיב

פרק 35 - שבו תופסים את קים על חם

בבוקר למחרת כשקים ואיב התעוררו, הן נזכרו בכל מאורעות ליל אמש והרגישו מה זה לא נעים עם כל הבושות שעשו.
קים לא התאפקה ושלחה הודעת התנצלות לרועי: "מצטערת על אתמול. לא התכוונתי שאתה וטופז תיפרדו. סורי"
אחריי כמה דקות הגיעה תשובה מרועי: "אני וטופז לא נפרדנו."
ומייד אחר כך עוד הודעה: "תפסיקי לשלוח לי הודעות ותמחקי את המספר שלי"
"אידיוט" סיננה קים.
"מה קרה?" לא הבינה איב.
"רועי וטופז לא נפרדו. אוף" התבאסה קים.
"אהה....  קורה" לאיב לא היה כל כך מה לומר. לכן היא קמה מהמיטה שלה והלכה לצחצח שיניים.
קים ישבה במיטתה עוד כמה דקות, חושבת על הודעה מספיק מתוחכמת לענות לרועי, שום דבר לא עלה לה, היא נהייתה רעבה, קמה להכין לעצמה ארוחת בוקר ושכחה לגמריי מרועי.

******

בלימודים, כל פעם שקים ראתה את רועי היא התמלאה כעס בלתי מוסבר.
בסדר, דיי מוסבר, אפשר להבין אותה.
קים כעסה על רועי שויתר עלייה כל כך בקלות, כעסה על עצמה שנתנה להכל לצאת משליטה ובעיקר כעסה על יוני, שבתכלס באשמתו הבלעדית הכל קרה איך שקרה. אם לא היה מתערב, רועי והיא עדיין היו זוג. וגם אם היו רבים, רועי לא היה מוצא בכזאת מהירות מישהי חדשה. כעת, הסיכוי שלה להחזיר את רועי לגמריי קלוש.
האם היא באמת רוצה להחזיר את רועי? חשבה בליבה קים, אחריי כל מה שעשה לה ואיך שמתנהג כלפייה? האם מוכנה לסלוח לו?
קים לא הייתה בטוחה כבר.
רק בדבר אחד היא הייתה בטוחה. יוני חייב לשלם על מה שעשה.
עם המסקנה הזאת היא יצאה מההרצאה בלי לומר כלום לאיב ולקחה אוטובוס לתחנת משטרה, בלי תוכנית ברורה מה תגיד ליוני ומה בדיוק תעשה.

היא נכנסה לתחנה ובקבלה ביקשה להיכנס כי "אני ממש ממש צריכה לדבר עם יוני שוורץ. זה באמת מאוד חשוב!"
"אני מצטער, אני לא יכול להכניס אותך. למה את צריכה לדבר איתו?"
"זה עיניין אישי. אבל באמת שלא הייתי מגיעה לפה אם זה לא היה עיניין של חיים ומוות" קים טיפה הגזימה.
"חכי רגע. אני אתקשר אליו" הפקיד התקשר אל יוני:" יש פה מישהי שאומרת שחייבת לדבר איתך... מה שמך?" הוא פנה אל קים.
קים היססה לרגע אבל מסרה את שמה.
"מצטער. הוא אומר שאין אישור להכניס אותך"
'אוף הייתי צריכה להמציא שם אחר!' התבאסה על עצמה קים.
היא נשארה שם עוד כמה דקות מנסה לשכנע את הפקיד שהיא חייבת להיכנס, ולבסוף ללא הצלחה יצאה מתחנת המשטרה.
היא הלכה לה ברחוב מבואסת והחליטה לקצר דרך החניון את הדרך לאוטובוס.
היא הלכה והייתה מרוכזת במחשבותייה, עם ראש רכון. ואז שמה לב שהשרוך שלה נפתח.
היא התכופפה, קשרה מחדש את השרוך ואז קלטה את הרכב שלידו עצרה.
זה היה הרכב של יוני, היא זיהתה אותו מייד.
גל כעס עלה בה מחדש, והיא לא התאפקה, הוציאה מפתח מהכיס שלה וסרטה את הרכב לכל אורכו.
הוקל לה במעט, ולכן היא התכופפה שוב והתחילה לחרוט על הרכב במקום בולט באותיות גדולות : שקרן
כשהגיעה כבר לאות "ק" היא שמה לב לצל שנפל עליה.
היא קפאה במקומה ואז הסתובבה לאט, עם המפתח בידה.
"מה נראה לך שאת עושה?" עמד מולה שוטר חסון, בערך בן 25, ונראה כועס.
"אופס" נפלט לה. הרפלקס הראשון שלה היה ניסיון לברוח משם. אבל בשנייה שניסתה לזוז הוא תפס אותה והצמיד לקרקע.
"אאוץ׳" סיננה קים.
"ברצינות? לא מצאת מקום פחות בולט להשחית רכבים?" הוא שם עלייה אזיקים.
"למה רכבים ברבים? רק רכב אחד!" התגוננה קים. זה כל מה שהיה לה לומר להגנתה.
"זה תמיד מתחיל מאחד, אחר כך ממשיך לשני..." הוא הוביל אותה לכיוון הכניסה לתחנה.
"לא, באמת שזה רק אחד! רק של יוני!" קים ניסתה להתנגד ללא הצלחה.
"יוני? יוני שוורץ?" הוא עצר.
"כן"
"מה עשה לך הבן אדם?"
"הוא שקרן, פושע, רמאי, נוכל... " לקים הייתה רשימה ארוכה.
"מה הסיפור שלך? מאיפה את מכירה אותו?"
"לא עניינך" ירתה קים.
"אוקיי. אין בעיה, נמשיך את השיחה בחדר חקירות. יוני ישמח לדעת מי הרס לו את הרכב" הוא המשיך להוביל את קים.
"לא, רגע, אני אסביר לך הכל. אל תספר לו. הבן אדם הזה משוגע! לא עשיתי לו כלום והוא חטף אותי. אני לא רוצה לדעת מה הוא יעשה אם יגלה שאני אחראית לקישוט הרכב שלו" קים הייתה נואשת.
"מה זאת אומרת חטף אותך? את נורמלית?" הוא שוב עצר.
"כן, זה באמת נשמע הזוי אבל זאת האמת! הבן אדם הזה פושע! בגללו אנשים חפים מפשע כמו רון יושבים בכלא!"
"מאיפה את מכירה את רון?" השוטר היה המום.
"זה סיפור ארוך. הבן שלו, בן, ניסה לעזור לו וחטף מישהי, ובסוף הסתבר שלא באמת חטף, הוא פשוט רצה לעזור... אוף זה מסובך..." קים לא ידעה איך להסביר את כל הסיפור המטורף הזה במשפט אחד.
"טוב, בואי לכאן" הוא הוביל אותה אל אחד הרכבים, פתח את הדלת והורה לה להיכנס.
"לאן אנחנו נוסעים?" לא הבינה קים.
"לשום מקום." הוא נכנס והתיישב במושב הנהג. "אני רוצה שנדבר ללא פרוטוקול. ספרי לי את כל מה שאת יודעת על יוני ורון."
קים ישבה שם ברכב הזר, עדיין עם אזיקים על הידיים וסיפרה מחדש את כל הסיפור. איך שהגיעה לאוניברסיטה, ופגשה את את רועי ובן. ואז את אדל שנעלמה. על איך שניסו להשיג את הכסף, על המעטפות. על יוני, והעסק המפוקפק שלו. על בן שנכנס למעצר. על החטיפה שלה שלא זוכרת ממנה כלום. על איך שהבן זוג שלה זרק אותה והתחיל להיפגש עם הפרחה הזאת. ועל חוסר היכולת שלה לעזור לאנשים חפים מפשע.
"ואו. אני לא מאמין. הכרתי את רון. הוא היה חבר שלי. ואז יוני האשים אותו בהעברת מידע מסווג. ולא האמנתי שרון מסוגל לעשות דבר כזה. הייתי בטוח שזאת טעות ושבקרוב ישחררו אותו. אבל לא העליתי בדעתי שיוני האשים אותו בכוונה כדי להגן על עצמו!"
"אף אחד לא מעלה את זה בדעתו. ולכן יוני עושה מה שמתחשק לו, בלי לתת את הדין. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעצור את החוסר צדק הזה?"
"יוני מאוד בכיר, ולהפיל אותו לא יהיה פשוט. במיוחד שהוא נלחם בכל מי שעלול לעמוד בדרכו. אסור שהוא ידע שדיברת איתי. אחרת גם אני אהיה על הכוונת שלו."
"רגע, איך אמרת שקוראים לך?"
"מצטער, אני חושב שלא הצגתי את עצמי. אני עמית." הוא אמר ועל הדרך שחרר את קים מהאזיקים "אנחנו צרכים ראיות נגדו.  את תצטרכי להתעמת איתו, ולהקליט את השיחה, צריך שהוא יודה במה שעשה. אחר כך את ההקלטה נוכל להעביר למח"ש."
"הקלטה! איך לא חשבתי על זה!" קראה קים.
"אני לא רוצה לתת לך את המספר שלי, כדי שיוני לא יוכל לקשר ביננו. אני כותב לך על פתק את מקום ושעת המפגש. אני אביא לך שם מכשיר הקלטה איכותי. ואתדרך אותך שם מה בדיוק עלייך לעשות. עד אז אל תדברי עם אף אחד על הפגישה הזו או עליי. אנחנו חייבים להיות הכי זהירים בעולם, כדי להצליח להפליל את יוני."
הוא העביר לה את הפתק. קים הכירה את עצמה, היא בדוק הולכת לאבד את הפתק.
"מותר את זה בעוד כמה עותקים?" היא ביקשה.
"למה?" עמית הביט בה לא מבין.
"לא משנה." קים ויתרה והבטיחה לעצמה לשמור על העותק היחיד של הפתק.
"אז נהיה בקשר" אמר עמית.
"אני כל כך שמחה שפגשתי אותך! אתה פשוט לא מבין כמה כל זה תיסכל אותי. איזה מזל ששרטתי ככה את הרכב שלו!" שמחה קים תוך שהיא יוצאת מהרכב.
"קים" עמית קרא אחרייה כשהיא התחילה להתרחק.
"מה?" היא הסתובבה בחזרה.
"שכחת את הפתק!"