קים ואיב

פרק 25 - כל האמת (או שקר)

שלושת הבנות ישבו בחדר.
"אני באמת מצטערת על כל מה שקרה לכן בגללי" התנצלה אדל בפעם המיליון.
"את מוכנה להפסיק להתנצל ולהסביר כבר מה קרה לך ואיך הצלחת לברוח מהחוטף?"
"לא היה שום חוטף. אף אחד לא חטף אותי" הסבירה אדל "זה הכל היה חלק מתוכנית. אבל התוכנית נכשלה בגדול, אני נורא מתביישת במה שעשינו, ואני לגמריי אבין אותכן אם לא תרצו לדבר איתי לעולם, אבל בבקשה תתנו לי הזדמנות להסביר לכן הכל, כי אתן היחידות שיכולות לעזור לי. ואני יודעת שלמרות הדברים הרעים שעשינו לכן, יש לכן לב ענק..."
"את יכולה לגשת כבר ישר לעיניין?" זירזה אותה קים בחוסר סבלנות.
"כן, כן, ברור." אדל מחתה את הדמעות "החוטף זה... בן... כמו שכבר כנראה הבנתם. אבל תנו לי להסביר מה גרם לזה." היא לקחה נשימה עמוקה "לאבא של בן קוראים רון. הוא התקבל לעבוד במשטרה. הוא הגיע לצוות של אבא של רועי, ככה שיוני היה מפקדו הישיר. עד שרון גילה משהו שלא היה צריך לגלות. יום אחד באמצע יום עבודה הם היו צרכים לנסוע למשימה ובדרך לשם הם עברו בבית של יוני. קרה ככה שרון ראה בטעות את יוני שם מעטפות בכספת. ובבוקר אותו יום הוא גם ראה אותו מכניס תיק חקירה מודפס לתוך מעטפה דומה. רון התחיל לחשוד ביוני שהוא מעביר מידע מסווג. רון רצה לדווח למחש, כדי שיבדקו את העיניין. אבל יוני היה זריז יותר ולפני שרון הספיק לעשות משהו, יוני האשים אותו בגניבת חומרים. אף אחד לא האמין לרון. כולם האמינו ליוני, חוקר בכיר עם מוניטין. רון נכנס למעצר, והולך כנראה להיכנס לכלא ללא מעט שנים."
"הזוי" איב הייתה בשוק.
"ולמה את מספרת לנו את כל זה?"
"אחריי שבחקירות לא האמינו לרון, הוא סיפר את זה לבנו בן, ואמר שאם הוא יוכל להשיג את המעטפות מהכספת אז יש סיכוי שאוליי יאמינו לו. אחרת אין לו סיכוי. בן לא ידע איך הוא יכול לחדור לבית של חוקר, ולכן פנה לחברה שלו, שזאת אני וביחד המצאנו תוכנית. התוכנית הייתה אמורה לגרום למישהו אחר שמכיר טוב את רועי להיכנס לבית שלו וחג את המעטפות בשבילנו. התפקיד של בן היה להתחבר עם רועי, שלומד איתו בתואר. והתפקיד שלי להתחבר עם החברים של רועי.
בן אמר לי להתחבר איתכן, ולכן הצעתי לכן להיות שותפות. אחר כך עשינו כאילו חוטפים אותי כדי שבסופו של דבר תבצעו את המשימה. אחריי שהודיתן שאין לכן כסף, רצינו שתשיגו את מה שיש בכספת בלי שאתן מבינות מה יש בהן בכלל. "
"אז מי היה החוטף?" שאלה איב מזועזעת. "הוא ירה בדני!"
"זה היה בן. הוא לא באמת ירה בדני, זה היה אקדח צעצוע"
"ממש!" לא האמינה איב.
"אני עדיין לא מבינה למה את מספרת לנו את כל זה! מה אנחנו אמורות לעשות עם המידע הזה, חוץ מלהרוג אותך?"
"כשהמעטפות הגיעו לידיו של בן, הוא עשה טעות, הלך לבית של אמא שלו. שם המשטרה תפסה אותו. ועכשיו גם הוא כנראה ייכנס לכלא. נכון שעשינו מלא דברים רעים, אבל לא מגיע לבן ולאבא שלו לשבת בכלא! אבא שלו לא עשה כלום, וכל מה שבן ואני עשינו היה רק בשביל להוכיח את חפותו. אני מתחננת, תעזרו לו! אין לנו למי לפנות יותר!"
"את רוצה להגיד לנו, שבמשך חודשים שיקרת, סחטת אותנו, בזבזת לנו זמן ועצבים, ועכשיו את עוד מצפה שנעזור לך?"
"חשבתי ש..."
"חשבת לא נכון!" ענתה קים.
"אתן חייבות להבין!"
"אין לנו מה להבין. מה שעשה יוני כמובן נורא, אבל איך נדע שאת שוב לא משקרת לנו?! אנחנו ממש לא מתכוונות לעזור לך"
"אני מבינה אותכן." אמרה אדל בקול שקט "אין לי מה לומר."
ועם המילים האלה היא קמה והלכה.

******

בערב שתי הבנות עמדו במטבח ושרפו אורז בסיר.
"יודעת מה חשבתי..." איב קטעה את השתיקה.
"מה?"
"אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה שאדל סיפרה"
"אני גם, האמת" אמרה קים.
"כאילו מצד אחד זה ממש מעצבן שהם ניצלו אותנו. ומצד שני אני לא יכולה להמשיך להתנהג כאילו הכל כרגיל, כשאני יודעת ששני אנשים חפים מפשע יושבים בכלא"
"רק אדם אחד חף מפשע יושב בכלא השני לגמריי הביא את זה על עצמו" ענתה קים.
"טוב, בסדר. אז בן כן אשם. אבל אבא שלו?"
"אני אשקר אם אגיד שלא אכפת לי. אבל מה אנחנו יכולות לעשות? ואם אדל שוב משקרת לנו? אוליי זה גם חלק מאיזושהי תוכנית שבה רוצים לנצל אותנו?"
"בואי ננסה לבדוק את זה!"
"איך? נבוא ליוני ונשאל האם זה נכון שהוא מבריח תיקי משטרה ומכניס חפים מפשע לכלא?"
"לא, כשאת מנסחת את זה ככה, הוא בטוח לא יודה" איב הרימה את מכסה האורז, עירבבה ולקחה טיפה לטעום אם מוכן. זה עדיין ולא היה מוכן. היא שוב כיסתה במכסה.
"אז מה נעשה?" שאלה קים "אין לי שום רעיון"
"אם לך אין רעיון, מה אני אגיד..." איב נאנחה. "סיפרת את זה לרועי?"
"עדיין לא. אני גם לא יודעת איך לומר לו את זה. כאילו אני לא אבוא ואספר לו דברים נוראיים על אבא שלו כשאני בעצמי לא בטוחה אם הדברים נכונים"
"נכון" איב טעמה שוב את האורז שהיה עדיין לא מספיק מבושל. "אוף מה יהיה עם האורז הזה"
"למה יש לו ריח שרוף?"
"לא יודעת. הוא עדיין לא מבושל"
"אז מה נעשה עם אבא של רועי?"
"אוליי נעקוב אחריו? אנחנו חוששות הריי שהוא מעביר את המעטפות האלה למישהו, אוליי נצליח לראות אותו נפגש עם מישהו ומעביר לו את המעטפות?"
"ואיך את חושבת שנעשה את זה?"
"אני לא חושבת, אני רק מעלה רעיונות..."
"אין לנו רכב, אין לנו שמץ של מושג מתי הוא יפגש בפעם הבאה ויעביר מסמכים"
"בסדר, ומה הרעיון שלך?"
"נזרז את העיניינים. נתקשר אליו מחסום ומבקש מידע על חקירה. נקבע איתו פגישה ונראה איך הוא יגיב"
"יוני מכיר אותנו! הוא יזהה את הקול שלנו"
"נבקש ממישהו שלהוא לא מכיר את הקול שלו"
"דני!!!"
"בדיוק!"
בנות עזבו את המטבח והלכו לחדרו של דני לבקש ממנו טובה קטנה, שוכחות לגמריי מהאורז הנשרף.