קים ואיב

פרק 21 - בדרך למעצר

בבוקר, קים ואיב הגיעו בזמן להרצאה כדי לפגוש את בן לפני תחילת הלימודים ולשאול איך היה לו במשטרה.
אבל בן התעכב והגיע להרצאה באיחור.
רועי התיישב ליד הבנות.
"הספקת להחזיר את המעטפות?"
"לא. אבא שלי היה בבית, אני אלך אחריי ההרצאות, לא יהיה אף אחד בבית ואוכל להחזיר לכספת בלי שההורים יראו" ענה רועי.
"מעולה!" אמרה קים, שמחה שסוף סוף דברים תחת שליטה.
ואז באמצע השיעור, הכל יצא משליטה, כאשר דלתות הכיתה נפתחו וכמה שוטרים התפרצו לכיתה.
"קים את עצורה בחשד לפריצה"
קים לא הספיקה להגיב כשהשוטרים התקרבו אליה, שמו עליה אזיקים והובילו אותה מהכיתה.
"אבא! מה אתה עושה?" רועי מיהר לקום ממקומו ולרוץ אחריהם.
כל הכיתה הביטו המתרחש בפה פעור.
הכל קרה מהר מידיי ובהפתעה מוחלטת.
כשאיב התעשתה היא מיהרה לצאת מהכיתה גם כן בריצה אחריי חברתה: "אל תקחו את קים! אני אשמה בהכל! תעצרו אותי!"
אף אחד לא שם אליה לב בכלל.
"אבא! אתה לא יכול לעצור את קים! היה לנו הסכם!" צעק רועי על אביו.
"רועי, אנחנו נדבר אחר כך, אל תפריע למעצר" הם נכנסו למעלית, רועי נעמד בדלת המעלית לא נותן לה להיסגר.
"מה ז"א לא להפריע למעצר קים חברה שלי! אם אתה עוצר אותה, תעצור גם אותי!"
"רועי! תקשיב למה שאני אומר לך! אל תפריע!"
"אם תעצור את קים, אני לא חוזר יותר לבית!" קרא רועי.
קים הייתה בשוק מרועי. על כמה שהוא מוכן להקריב למענה. ובאיזשהו מקום היא התביישה בעצמה, כי ידעה שלא הייתה עושה את זה אם רועי היה במקומה.
"דיי, רועי, זה בסדר. אל תעשה דברים שאחר כך תתחרט עליהם" אמרה קים.
"אני מתכוון לכל מילה" התעקש רועי.
"טוב, בוא לפה רגע. אני חייב לך הסבר" יוני ראה שרועי לא מתכוון לוותר. הוא יצא מהמעלית עם רועי, פוקד על השוטרים שאיתו לקחת את קים לניידת.
הם נכנסו לכיתה ריקה.
"למה אתה עוצר אותה?"
"לא הייתי עוצר את חברה שלך אם היא הייתה עוזבת אותנו בשקט ומתרחקת מהבית שלנו" הסביר יוני "אבל היא לא יודעת לשמור מרחק. היא גנבה משהו מאוד מאוד חשוב. משהו שמסכן את כל המשפחה שלנו. אם היא לא תחזיר את זה אנחנו נהיה בצרות. ואני לא מתכוון לסכן את המשפחה שלנו."
"מה היא גנבה?" שאל רועי "קים לא גנבת!"
"אני מבטיח לך, שברגע שהיא מחזירה את מה שהיא לקחה, אני משחרר אותה"

******

קים ישבה במושב האחורי בניידת משטרתית, על ידייה אזיקים, וניסתה להבין עם עצמה, איפה הייתה הטעות שלה בקבלת החלטות שביצעה בחודשים האחרונים שהביאו אותה למצב הזה.
בגדול, היא חשבה בליבה, פעלתי נכון בסיטואציות.
אז למה אני זאת שיושבת אזוקה בניידת ולא החוטף?!
יוני התקרב לניידת ללא רועי, וקים הבינה שכנראה רועי נכשל בניסיון החילוץ שלה, או שויתר, או שיש לו תוכנית טובה יותר או שיוני שיחד אותו שלא יעזור לי. האחרון נראה לה הכי סביר.
ו

זה אומר רק דבר אחד, שאין לה אף אחד שיחלץ אותה מזה. היא צריכה לפעול לבד ועדיף לפני שיגיעו לתחנת משטרה.
"אמממ, יוני" היא אמרה כשיוני פתח את דלת הניידת "יש לי איזה עיניין חשוב שאני צריכה להגיד לך באופן אישי"
"נדבר בתחנה" הוא ענה באדישות.
"אני חוששת שבתחנה זה כבר יהיה מאוחר מידיי" ניסתה שוב קים.
"אני לא חושב כך"
"אההה אני בטוחה בזה. אני צריכה לשירותים. העיניין הוא שבדיוק חיכיתי להפסקה, ואז אתם הגעתם... בקיצור, אני צריכה דחוף ממש ממש וברגע זה"
"זה עשרים דקות נסיעה לתחנה, תתאפקי"
"אויש" סיננה קים בכעס.
הניידת החלה לנסוע.

איב עמדה והביטה בניידת המתרחקת. היא חייבת לעשות משהו.
היא הוציאה את הנייד שלה והתקשרה במהירות לדני. מזל שהוא ענה לה מהר.
"דני אתה במעונות?"
"ברור!" ענה דני.
"יופי, צריך דחוף לעזור לקים. אל תשאל שאלות, רק תעשה מהר את מה שאני אומרת. בחצר עדיין יש את העץ שכרתת? אם כן צריך שתזיז אותו לכביש כך שיחסום את הכביש יציאה מהאוניברסיטה. סבבה? יש לך שלוש דקות! אחר כך יהיה מאוחר מידיי!"
דני ישר קלט ומיהר למלא את המשימה.
העץ עדיין היה בגינה, הוא היה ענק וכבד.
הוא וידא שאין מכוניות נוסעות בכביש ודחף את העץ בכל הכוח, העץ זז ממקומו והתרדר בירידה מההחצר לכביש, נופל בול באמצע, כמו שביקשה איב.
המחסום יצר פקק תנועה.
הניידת נכנסה לפקק הזה, וקים מיהרה לנצל את הסיטואציה.
"אני באמת חייבת לשירותים! אני לא ממציאה! יש פה שירותים בבניין הזה, מבחינתי תבוא איתי, אני באמת לא בורחת!" שוב ניסתה קים.
כעבור חמש דקות בפקק והתלונות הבלתי פוסקות של קים נמאסו על יוני.
"טוב, בואי. אבל חסר לך שאני אקלוט שאת מנסה לברוח!"
יוני פתח את הדלת וקים יצאה מהניידת. הוא הוביל אותה לתוך הבניין. ליד השירותים הוריד ממנה את האזיקים ונשאר לחכות לה בחוץ.
איך שקים נכנסה היא סקרה את התאים מחפשת דרך מילוט. אבל החלונות היו קטנים מידיי.
אוף, קים לא רצתה לוותר.
אבל גם לא היה לה שום פתרון הגיוני אחר לצאת משם.
אז היא פשוט המשיכה לשבת על האסלה ולחשוב.
באיזשהו שלב המנקה נכנסה לנקות את השירותים.
קים יצאה מהתא וסקרה את העגלות פח אשפה של המנקה.
המנקה הביטה על קים וחשבה שהבחורה מוזרה. "הכל בסדר?"
"אה. כן. כלומר לא. אני חייבת עזרה. אני מוכנה לשלם לך 1000₪ אם את מוציאה אותי מפה בעגלת האשפה שלך"
המנקה הביטה עלייה המומה, לא מבינה מה קים רוצה מהחיים שלה.
קים הסבירה לה שוב לאט ופירוט את פרטי העסקה. והביאה לה את את השעון שלה כפיקדון לתשלום.
לבסוף היא הסכימה. קים הוציאה את השקית אשפה מהפח, נכנסה לתוך המיכל אשפה ומעליה שמה כמה שקיות וזבל כדי שלא יהיה ניתן לראות אותה.
"מוכנה?" שאלה המנקה.
"כן, בואי נזוז"
המנקה יצאה מהשירותים עם העגלה, חולפת על פני יוני שבהתחלה לא חשד בכלום.
הוא הביט באישה ובעגלה, ורק כשהם חלפו פתאום הוא החל לפקפק בתמימות של המנקה.
"גברת, עצרי בבקשה!"
"אל תעצרי!" ביקשה בלחש קים.
המנקה עצרה.
"אוי לא!" סיננה קים.
"אפשר לראות מה יש לך בעגלה?"
"זבל. למה שתרצה לראות זבל?"
"יש לי חשד סביר שמדובר פה לא בסתם זבל, אלא בזבל של ילדה"
קים נעלבה. מאוד.
אבל לא היה לה הרבה זמן להיעלב כי בינה לבין החשיפה הפרידו שניות בודדות, עד שיוני שלח את ידו והוציא את השקיות שכיסו אותה.
"ידעתי" סינן יוני. "מה נראה לך שאת משחקת איתי משחקים?" הוא התעצבן עליה.
"אני יכולה להסביר הכל!" אמרה קים תוך שהיא יוצאת מהמיכל אשפה המסריח.
"אין לי ספק" יוני תפס את קים בידה והוציא את האזיקים.
"לא, באמת אני יכולה להסביר!" לקים לא היה שמץ של מושג מה להסביר, אבל העיקר היה למשוך זמן.
בזמן הזה איב הספיקה להגיע בריצה לבניין וצעקה מהקצה השני: "אני אשמה בהכל! תעצרו אותי!"
יוני וקים הביטו עליה.
דני ניצל את זה שהם מסתכלים על איב ולא שמים לב עליו וקפץ על יוני ככה שהוא שחרר את אחיזתו בקים, היא ניצלה את זה כדי לברוח.
"בנות תברחו!" צעק דני.
"איב תברחי!" צעקה קים ומשכה את חברתה אחריה.