No Feelings - Avishag

20

הורדתי נעליי והתקדמתי אליו,עליתי על המיטה והנחתי את ראשי על רגליו כשמבטי נוטה מעט הצידה אל הטלוויזיה שמולו. ״לא היה להם אכפת שעליתי לחדר עם דמעות״ אמרתי אטומה לחלוטין, ״הכל באשמתם,הם הביאו אותי למי שאני היום״ טון קולי ירד מעט והמשכתי להביט בטלוויזיה. ״ואז היא מעזה לקרוא לי כישלון״ הוספתי וגרוני החל לכאוב, הרגשתי את אצבעותיו עוברות בשיערי והסטתי את מבטי אליו,רואה אותו מקשיב ומעכל כל מילה. ״אני מסכים איתך אבל מי זה ׳הם׳?״ שאל מגחך מעט ונאנחתי, ״ההורים הפרימטיביים שלי״ מילמלתי והרמתי את השמיכה שנחה הצידה עליי,עד צווארי. ״את יודעת שכשאת קוראת להם בני זונות את מקללת את הסבים והסבות שלך, כן?״ שאל מצחקק וגילגלתי עיניי כשחיוך משועשע על פניי. ״ההורים שלי בקושי בבית,אז אין להם כל כך זמן לצעוק עליי גם אם הם רוצים״ אמר מגחך אך יכולתי לשמוע את העצב בקולו, ״לפעמים זה טוב״ ניסיתי לנחם מפני שלא ידעתי איך להגיב, הוא הבזיק לעברי חצי חיוך והמשיך להבריש את שיערי.

״בכית בגלל ההורים שלך?״ שאל בטון חלש ופיהקתי מעט, ״בכיתי כי אני מיואשת״ אמרתי והידקתי את השמיכה לגופי, ״אין לי כוח לכלום,כבר לא אכפת לי מכלום. אף אחד לא מאמין בי,אפילו לא אני״ אמרתי כשהבטתי בטלוויזיה וקולי נבלע בחלק האחרון של המשפט,ידו עברה ללטף את הלחי שלי בעדינות. ״אל תאמרי שאף אחד לא מאמין בך, אנ-״ טום החל לדבר את נקטע על ידי הצחקוק שלי, ״זה מה שאתה רואה?״ שאלתי משועשעת כשהבטתי בדמויות המטופשות שרצו בטלוויזיה שנגלו אליי רק אחריי שהתחלתי להתעמק בבהייה. ״מה רע בזה?״ שאל מגחך לאחר כמה שניות שקטות והוריד את ידו משיערי, ״אתה נער בן שמונה עשרה ואתה רואה סדרות מצוירות אבל אני לא שופטת״ הבטתי בו מצחקקת כשמשכתי בכתפיי. ״מתי יש לך יום הולדת?״ שאל כשהביט בי מלמעלה וצימצתי מבט לעברו, ״סתם נראה לי מוזר שאת שביעיסטית קטינה״ הסביר את עצמו ומחץ את לחיי בילדותיות, ״עוד חודש וחצי ואחותך קטינה״ אמרתי משועשעת כשגילגלתי עיניי והדפתי את ידיו ממני, ״אין לי אחים אבישג״ אמר מצחקק ונאנח מיד אחריי.

״את זוכרת את קרן?״ שאל לאחר כמה דקות בהן רק הטלוויזיה נשמעה ברקע, הימהמתי לעברו בחיוב והוא החזיר את ידו לשיערי. ״אני חושב שזה רציני בינה לבין דניאל״ אמר מגחך מעט, ״למה זה אמור לעניין אותי?״ שאלתי והרמתי גבה לעברו, ״חשבתי שאת אמורה לדעת בגלל כל הקטע שהיה ביניכם״ מילמל לפני שכיחכך בגרונו וזז מעט תחתיי. ״רק נהנינו יחד בשיעורים,בלי רגשות״ גילגלתי עיניי ודיברתי בבירור, ״הוא די טוב למען האמת״ הוספתי מגכחת והרגשתי את ידו מתהדקת סביב שיערי. ״מה עובר עליך?״ שאלתי עצבנית כשהתיישבתי ומיששתי מעט את הקרקפת שלי, ״שיט,לא שמתי לב״ אמר כשמבטו עבר מהאוויר אליי ונאנחתי. ״הרסת לי זווית נוחה״ מילמלתי והחזרתי ראשי אל רגליו החמימות, הוא ציחקק מעט ונשארנו שקטים,מביטים בטלוויזיה.

הוא ירד מהמיטה ונחרתי בבוז כשראשי נשמט מעטה,הסתובבתי אליו וראיתי אותו פותח את ארונו. הוא הוציא גופיית סבא שחורה ומתח אותה מעט לפני שהשחיל על גופו,ניצלתי את השנייה בה הגופייה עברה דרך ראשו והסתירה עיניו בשביל לבחון מעט את גופו עד שעיניי נתפסו על קעקוע ידו. ״על מה הקעקוע?״ שאלתי והצבעתי עליו כשהתיישב לידי, ״זה?״ שאל עם גבה מורמת כשהתיישבתי והתעטפתי סביב השמיכה. ״יש לך עוד קעקועים נסתרים לעין?״ שאלתי משועשעת והוא ציחקק כשהרים את השלט שנח לצידו, ״סתם משהו טיפשי״ מילמל ותפסתי בידו,בוחנת את קעקוע ראש הנמר שקועקע עליו. ״אין לזה משמעות,רבתי עם ההורים אז עשיתי״ משך בכתפיו ופערתי עיניי מעט בהזדהות. ״את כל הפירסינגים שלי עשיתי כשרבתי עם ההורים ועשיתי קארה לפחות פעמיים״ אמרתי מצחקקת וכיווצתי אפי מעט כשנזכרתי בתקופה בה שיערי הארוך הגיע עד כתפיי. ״הם לא יודעים על הפירסינגים?״ שאל עם גבות מורמות בפליאה, ״הם יודעים רק על חלק,אם הם היו יודעים על השאר הם היו תולשים לי אותם״ גילגלתי עיניי ונחרתי בבוז בעוד טום ציחקק.
צליל ציפצוף שהופק מהשעון דיגיטלי בחדרו,גורם לי להפנות מבטו אליו, ופערתי עיניי כשראיתי שכבר חצות, ״אני חייבת ללכת״ אמרתי והסרתי את השמיכה מעליי כשטום הינהן בהבנה. נעלתי במהירות את נעליי ויצאתי מחדרו של טום כשהוא מאחוריי, הקור כשיצאנו מחדרו גרם לצמרמורת קלה לעבור בי אך המשכתי ללכת לכיוון הסלון. לקחתי את הטלפון שנשאר בספה והתקדמתי את פתח דלת ביתו כשטום היה לצידה,יצאתי מביתו אך נשארתי במקומי לפני שהמשכתי ללכת.

״תודה טום״ אמרתי עם חצי חיוך והתקדמתי לחבק אותו,הוא עטף את זרועותיו סביבי וכיסה את כולי עם גובהו. ״תודה,תודה״ הוספתי כשקולי נשמע במעומעם מבעד לחיבוק והוא ציחקק,מהדק את החיבוק וגורם לי לקפוץ אחורנית כשכאב חד פילח את החזה שלי. ״מה קרה?״ שאל מבולבל לחלוטין כשנשכתי את שפתי התחתונה בכאב, ״אתה זוכר שאמרתי לך שעשיתי פירסינג?״ שאל בקול מתאמץ והתכופפתי להרים את הטלפון שנפל מהקפיצה הפתאומית, ״הוא עדיין רגיש״ הוספתי והכנסתי את הטלפון לכיס הטרנינג כשהתרוממתי. עיניו סרקו את החזה שלי ללא בושה ונעצרו בשד הימני שלי ובעגיל שבלט דרך הגופייה הלבנה והצמודה,נשכתי את שפתי התחתונה במטרה להחניק צחקוק כשראיתי את המבוכה מציפה את עיניו ואת שפתיו נבלעות בין פיו.
״ביי טום,תודה שוב״ אמרתי לפני שנשקתי ללחיו והתקדמתי אל עבר תחנת האוטובוס בעוד הוא נשאר קפוא במקומו.

ירדתי מהאוטובוס האחרון של הלילה והגעתי לקדמת ביתי,מרגישה את השמחה המועטה שהייתי בי יורדת לטמיון.
נכנסתי לביתי בשקט דרך הדלת שנשארה פתוחה ועליתי לחדרי,לא לפני שהפנתי אצבע שלישית ומילמלתי מספר קללות לכיוון דלת חדר הוריי הנוחרים.