No Feelings - Avishag

42

הבטתי במראת שירותי בית הספר ובחנתי את האיפור שעל פניי,העברתי מבט אחרון על גופי וסידרתי את החזייה,יוצאת מחדר השירותים. מבטי הושפל אל השעון שבפרק כף ידי וחצי חיוך נפרס על פניי, מוקדם,היא חייבת להיות כאן.
נכנסתי לכיתה הצפופה וסרקתי אותה בהתרגשות,נעצרת כשעיניי מוצאות בילדה הברוטונית שישובה בקדמת הכיתה עם שולחן מצויד, ״ירדן!״ קראתי בשמחה ומחאתי כפיים בהתרגשות,מתקדמת לעברה כשמבטה המופתע הורם אליי. נעמדתי מולה ורכנתי לעברה בחיבוק מוחץ, ״לא מוקדם מידי בשבילך להגיע עכשיו?״ ציחקקה וגילגלתי עיניי, ״באתי מוקדם בשבילך ויש לך טענות?״ ציחקקתי גם כן וזרועותיה התהדקו סביבי. ״התגעגעתי שוג״ מילמלה כשהתנתקנו מהחיבוק,משרבבת את שפתה התחתונה בילדותיות, ״האמת שאני הסתדרתי מעולה בלעדייך״ סיננתי בציניות והיא דחפה כתפי עם ציחקוק מתנשא.
״אני מצטערת שלא יצא לי להיות איתך ביום הולדת״ ראשה הושפל כשעיניה הורמו לכיווני, התיישבתי על שולחנה כשהיא מולי וגילגלתי עיניי. ״חגגתי עם טום,היה ממש כיף״ אמרתי עם חצי חיוך,מרגישה את לחיי מתחממות מפרצופה המופתע והמחויך, ״את וטום?..״ שאלה כשחיברה גבותייה בציפיה וסקרנות. ״הרבה קרה מאז שטסת לקזחסטן״ משכתי בכתפיי ונידנדתי רגליי הלוך ושוב באוויר, ״אני ידעתי מהרגע הראשון״ נאנחה וגופה נמרח בנוחיות על מושב הכיסא. הצלצול נשמע ונשפתי בתסכול, ״תעברי אצל דניאל לפני השיעור״ אמרה בזריזות לאחר שירדתי מהשולחן ורגליי נפגשו ברצפה, הינהנתי והסתכלתי על הכיתה שהפכה לרועשת יותר מרגע לרגע. שלחתי נשיקה באוויר לירדן והתקדמתי אל היציאה מהכיתה, ״שוג!״ ירדן קראה והסתובבתי לעברה עם מבט שואל, ״זה פראג לא קזחסטן״ גילגלה עינייה וציחקקתי, יוצאת מהכיתה בכדי להספיק לפגוש את דניאל.

הגעתי למסדרון הכיתה של דניאל וחיפשתי אחריו, ״דמינסון,אני לגמרי אוהב את הנוף מכאן״ שמעתי קול קורא מאחוריי והסתובבתי במקומי רק כדי לפגוש בדניאל המשועשע. הלכתי עוד כמה צעדים בודדים לכיוונו וגילגלתי עיניי מההערה שפלט, ״אתה טיפש״ קבעתי והחזקתי ברצועות תיקי, ״בוקר טוב גם לך״ גיחך וחייכתי בשיעשוע,מחכה שיתחיל לדבר. ״אני יודע שהייתה לך יום הולדת אבל די שכחתי לאחל לך ׳מזל טוב׳״ אמר כשגירד ראשו במבוכה,צימצמתי מבטי אליו, ״זוכרת שהבטחתי לך שאקח אותך לעשות קעקוע?״ שאל עם חצי חיוך ועיני נפערו בהפתעה. ״קעקוע? אמיתי?״ שאלתי בהלם,מהדקת את אחיזתי ברצועות התיק, ״אמיתי,אחריי בית ספר״ חייך לעברי ונשכתי את שפתי התחתונה,קופצת עליו בחיבוק. ״תודה,תודה!״ צווחתי בהתלהבות לצווארו ושמעתי אותו מצחקק, ״תפגשי אותי כשתסיימי ללמוד״ אמר והינהנתי נמרצות כשהתנתקתי ממנו,מתהלכת בהתרגשות אל כיתתי.

פתחתי את דלת הכיתה באיחור קל ותשומת ליבה של המורה עבר אליי,היא נאנחה וסימנה לי עם עינייה להתיישב,ישבתי במקומי המרוחק מבלי להוציא מילה ומיהרתי להניח את תיקי לצידי. הוצאתי מחברת משובצת ועט שחור,מזניחה את דבריי המורה ומחליטה לשפוך על הדף את כל סקיצות הקעקועים שאי פעם העלתי בדעתי לעשות, למרות שהבטחתי להוריי לנסות להשקיע בלימודים, לפחות נכנסתי לשיעור ולא הסתובבתי בחוץ ...