No Feelings - Avishag

18

הבטתי בשעון הכיתה והרגשתי את הלחץ בתוכי גועש שנשארו עוד חמש דקות בודדות,העברתי מבטי אל האוויר ונשארתי דוממת כאילו התשובות יצוצו בו לפתע. רגלי קיפצה ללא הרף והריכוז שלי עבר בין המורה שזירז את הכיתה להגיש את הטפסים לבין המבחן שהמספרים בו נראו מאיימים מרגע אל רגע. נשכתי את שפתי התחתונה בעצבים וקמתי באחת,גורמת למספר מבטים לעבור אליי מרעש הכיסא עף אחורנית. טפסתי את הטופס בגסות,לא מייחסת חשיבות לכך שאני מקמטת אותו מפני שלא טרחתי לכתוב בו כלום מלבד שמי וחמשיר על למה פונקציות לא יעזרו לי בעתיד.
״תלמידים גם ככה בלחץ,להזכיר כל שתי שניות מזורגגות שהמבחן עומד להסתיים לא מועיל״ אמרתי מאופקת למורה המשגיח כשזרקתי את המבחן לשולחנו ולא הנדתי עפעף לעברו. יצאתי מהכיתה לאחר שהרמתי את תיקי ועברתי דרך שער בית הספר כששיניי נשחקות אחת בשנייה בעצבים.

נאנחתי ברוגע כשנכנסתי לביתי,מכניסה את העגיל לאפי ועולה לחדרי בפזיזות. שמטתי את תיקי על הרצפה ונשכבתי על המיטה תשושה לחלוטין.
״סטודיו קעקועים ופירסינגים ׳קינג׳,שלום״ שמעתי קול מהצד השני של הטלפון וחייכתי חיוך מרוצה, ״היי,זו אבישג״ אמרתי והיססתי מעט לפני שהמשכתי. ״מתי אוכל לבוא אצלכם לפירסינג בקרוב?״ שאלתי את המזכירה של המכון שהספקתי לבוא אליי כבר פעמים רבות,
״מחר בשעה שתיים בצהריים,מתאים לך?״ שאלה לאחר כמה שניות שקטות, ״כן,מעולה״ אמרתי במהירות,לא נותנת לעצמי זמן להתחרט מהחלטתי הפזיזה. ״שריינתי,יום טוב״ אמרה כשרעש מוסיקה נשמע ברקע ומילמלתי מילות תודה שקטות לפני שניתקתי. ישבתי במיטה כמה שניות כשתלשתי את עור שפתיי בהירהור, ״חיים פעם אחת״ מילמלתי לעצמי כשמשכתי בכתפיי, יודעת שזו לא הפעם הראשונה שאני מחליטה על תוספת מרעננת בעקבות משבר זעיר.
קמתי ממיטתי ודילגתי אל עבר המטבח,ישבתי אל מול הטלוויזיה שדלקה על סדרה עם הפקה די צולעת למדי ומשכתי אליי שמיכה שנחה בצד. נשכבתי על הספה,מתחפרת בתוך השמיכה הדקה ומחליטה לנמנם עד שהוריי יחליטו להעיר אותי.

״אבישג!״ שמעתי את שמי מבעד לשמיכה שכיסתה את ראשי, הוצאתי ראשי מהשמיכה המחניקה לפני שהתיישבתי באיטיות,מביטה סביב בבלבול וממצמצת עיניי בכדי לוודא שהשעה אכן שבע וחצי בערך כפי שהשעון הראה. ״ארוחת ערב,קדימה!״ שמעתי את קול אימי והפנתי ראשי הצידה אל שולחן האוכל,מביטה שאבי יושב מול שולחן האוכל כשאימי שמה עליו סירים. נעמדתי והתקדמתי אליהם לאחר שהתמתחתי קלות, ״איך היה במתמטיקה?״ אבי שאל ברגע שישבני פגש את כיסא שולחן האוכל ונאנחתי. ״סבבה״ שיקרתי והשפלתי מבטי אל הצלחת המלאה שמולי והרמתי מבטי כששיחקתי באוכל,מביטה שבחיוכים המרוצים של הוריי. ״יופי״ אבי אמר עם חיוך מרוצה ושלחתי לעברו חיוך מתאמץ,מתאפקת לא לעלות לחדרי בעצבים.

״אני יוצאת להליכה״ הודעתי להוריי כשירדתי מחדרי עם בגדי ספורט,הכנסתי את ידיי לתוך כיסי הקפוצון שלבשתי והידקתי אחיזתי בקופסאת הסיגריות שמוסתרת שם. ״תחזרי מהר״ אימי מלמלה ואבי שקע בעיתון שאיים להיקרע,מיהרתי להתקדם לדלת הבית והוצאתי אוויר כשיצאתי מהבית.
הדחף לסיגריה גבר עליי והחלטתי לצאת מהבית בתירוץ עלוב, אך מוצלח, מאשר לחכות עד שירדמו ולהתגנב החוצה.
הלכתי במשך דקות ספורות,מביטה באנשים שהולכים בחבורות וחולפת על פניי כלבי רחוב משוטטים. הגעתי למדשאה מגודרת וחמקתי בין פרצה קטנה שהייתה שם,נשכבת על הדשא עם חיוך. הוצאתי את קופסאת הסיגריות שתיקי וקיללתי מתחת לאף כששמתי לב שנותרה לי סיגרה בודדה,שלפתי אותה והצתתי אותה עם המצית שהתחבאה בחזייתי. שאפתי מהסיגריה עמוקות,נואשת לנצל כל מילימטר שקיים בה והוצאתי את הטלפון מכיסי לאחר שהחזרתי את המצית למקומה.