No Feelings - Avishag

5

צעדתי חזרה הביתה,משפשפת ידיי בניסיון כושל להתחמם. ללבוש ג׳ינס שיש בו יותר קרעים מאשר בד לא היה הרעיון הכי משכיל שלי בהתחשב בכך שלאחרונה הרוחות לא פסחו על השכונה הקטנה.

״מזג אוויר מזורגג״ מילמלתי כשנכנסתי הביתה,עוד רועדת מהקור בחוץ שחדר לעצמותיי. ״תלמדי לדבר!״ שמעתי קול מאחוריי כשגופי פונה אל הדלת בזמן שסגרתי אותה, הכנסתי במהירות שיא את העגיל לאפי והסתובבתי באיטיות כשנשפתי בהקלה על כך שאימי לא הספיקה לראות את הפירסינג מבצבץ מאפי. ״מה שתגידי״ אמרתי לבסוף והסתכלתי עלייה יושבת על הספה ומביטה בי בפרצוף חמוץ, ״אל תזלזלי בי,אני אימא שלך״ אמרה לפני שלקחה את כוס התה שנחה תחת צלוחית על השולחן. ״כו,לא שכחתי..״ מילמלתי כשגילגלתי עיניי והבטתי בה לוגמת מהכוס שמעלה אדים כשהקמיצה שלה מופנת מעלה,
היא חושבת שהיא מינימום המלכה אליזבת.

עליתי לחדרי ונכנסתי אליו כשהשלכתי תיקי הצידה מהעצבים שמעקצצים בחזי,ספק מכך שאיני זוכה לבית ריק וספק מכך שנשארתי לא מסופקת מינית לחלוטין. נשפתי בייאוש ואספתי את שיערי לפקעת שמאיימת להתפזר, סידרתי את מיטתי,דחפתי קבוצות בגדים לארון והוצאתי מתחת למיטה זוג תחתוני תחרה ששכחתי מקיומם לגמרי. זרקתי את התחתונים הלא מוצנעים אל הכביסה והתקדמתי לסלון,יורדת במדרגות אך לא טורחת לרדת מהמדרגה התחתונה מפני שאני חוזרת לחדרי בעוד שניות בודדות. ״ירדן ישנה אצלי היום״ הודעתי לאימי שהחלה להשתעל פתאום,מבטה הובזק לצווארי וגבותייה התחברו בבלבול. ״מה קרה לך בצוואר?״ שאלה כשצימצמה עינייה לעברי, ״נשרפתי מהמחליק״ אמרתי באדישות את התירוץ הישן והטוב בידיעה שאימי לא תסיק מסקנות מרובות עקב החוסר ידע שלה בנושא. מבטה נשאר חושד והתחלתי להילחץ במעט,מיששתי את האזור והתפללתי שתניח לנושא. היא נעמדה והתקרבה אליי, מסיטה את ידי וחוקרת את האזור, ״אני אתחיל לחשוד שאת דואגת לי״ אמרתי וגיחחתי בעצב לפני שגמעתי רוקי בכבדות. ״תיזהרי פעם הבאה״ אמרה כשחזרה למקומה והינהנתי מעט אף על פי שלא יכולה לראות זאת, עליתי לחדרי בצעדים פזיזים וסגרתי אחריי את הדלת. פשטתי את הבגדים הלוחצים מעליי והחלפתי לגופיית ספגטי אדומה יחד עם טרנינג שחור שהיה גדול עליי מעט באזור המותן.

זה בערך הסטייל שלי, לעיתים אני שמה חולצות רחבות יחד עם ג׳ינסים משופשפים או טרנינגים ולעיתים חולצות צמודות עם מחשוף שלא משאיר מקום לדמיון או שמלה צמודה וקצרצרה.
תלוי במצב רוח שלי, הוא נע בין ׳עצבנית ולא חפצה בכּל תקשורת׳ ובין ׳חושנית שיודעת מה היא שווה׳ . הפעם אני בעיקר רעבה ועייפה אז החלטתי להירדם עד שירדן תועיל בטובה להגיע.

דפיקה נשמעה בדלת והתחפרתי בשמיכה עוד יותר, ״אבישג!״ שמעתי את קולה של ירדן ופיהקתי כשהתיישבתי באיטיות. הדפיקות השיטחיות נשמעו וקמתי אל הדלת,פותחת אותה כשפניי עדיין נפולות בעייפות.
הדלת נפתחה וירדן עמדה מולי מוחייכת כשמגש פיצה נמצא בידה הימנית ובקבוק קולה עם כוסות הפוכות עליו בידה השמאלית והסקתי שהיא יותר בעטה בדלת מאשר דפקה עלייה. חיוך התפרס על פניי וקפצתי עלייה בחיבוק קטן לפני שלקחתי את הבקבוק מידה בעוד התקדמנו למיטה, ״התגעגעתי לאימא שלך,אם לא היא עד עכשיו הייתי מחוץ לבית״ אמרה כשהניחה את המגש על המיטה. ״תהיי בטוחה שגם היא התגעגעה אלייך,את הבת המוצלחת שאף פעם לא הייתה לה״ אמרתי מצחקקת, היא גילגלה עינייה כשנחרה בבוז ולקחה משולש מהמגש. ״אם לא היית מגיעה עם אוכל לא הייתי מכניסה אותך״ הודעתי כשנגסתי במשולש הרותח, ״שוג.את התחננת שאבוא,אל תעמידי פנים״ אמרה מגחכת כשהגבינה הנמתחת לא התנתקה מהפיצה כשנגסתי בה. ״אי אפשר להיפגש איתך בתקופת מבחנים ואת יודעת כמה את חסרה לי״ אמרתי בפה מלא ובטון מרוגז, ״הקאתי מרב קטשיות״ אמרה והחניקה ציחקוק כשזרקתי עלייה שקיק תבלינים. המשכנו לאכול ולפתע ירדן הפסיקה ללעוס ופערה עינייה, ״אני רוצה לשמוע הכל״ אמרה לאחר שבלעה את הביס והצביעה על צווארי,גילגלתי עיניי וציחקקתי,כולם עושים מזה סיפור.
״סתם איזה שמיניסט״ אמרתי כשמשכתי בכתפיי והפסקתי לאכול, ״שּׂם,שוג!״ קראה ופתחתי את בקבוק הקולה,מוזגת ממנו באיטיות ומשאירה אותה במתח. ״דניאל,אם אני זוכרת נכון״ אמרתי עם חצי חיוך לפני שלגמתי ופנייה נראו חושבות, ״אני מכירה כמה דניאלים״ אמרה ומזגה לעצמה גם כוס. היא המשיכה להביט בי בציפייה וכיווצתי גבותיי בבלבול, ״מה?״ שאלתי כשירדתי מהמיטה ופיניתי את כל הליכלוך שהצטבר עלייה, ״אני רוצה לשמוע עוד, שכבתם בשירותים?״ שאלה ופערתי עיניי מהישירות שלה,ממהרת להשתיק אותה עם ידי. ״דון! אימא שלי למטה! ולא קרה כלום״ צעקתי חרישית והבטתי בה מצחקקת מהדרך בה נלחצתי.