החיילת שלו. 2

739 42 6
                                    


"אליאן..." קולו המתעלל של ריי קרא לי שוב.

"לאן את?" כיחכח בקולו צופה בי ארוזה ומתה לעוף מפה אחרי השבוע הארור שנפל בחלקי להיות פה. איתו.

"יש עוד חמש דקות, וסיימתי הכל, מיינתי תיקיות, שלחתי לפלג את כל הדוחות שלנו, וצירפתי בקשות שיבוץ חדשות. נראה לי שאני יכולה ללכת." גיחכתי.

הוא התקרב עוד שני צעדים לעברי. עכשיו הפרשי הגובה שלנו בלטו יותר מתמיד. המטר 60 שלי הרגיש כמו גמדה מפאקינג שלגייה ליד העוץ לי גוץ לי הזה.

איך שהוא הסתכל עליי בשלטון, מלמעלה עייניו הירוקות והעמוקות התעמקו בעייני השקד הפשוטות שלי.

"יש לך חמש דק, להעביר פה. אמ.. בעצם 6 על ביזבוז הזמן שפינית בלארוז את החפצים שלך." אמר בשעשוע.

"אתה רציני?" קיבצתי את גבותיי. "כל כך רציני שעוד דקה זה נהפך ל-8" סיים את דבריו שתיעבתי אותו עד אין סוף.

אני שונאת אותו. "קפטן חרא" מילמלתי ביובש נצמדת לשולחן עבודה שלי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------

הריח הטוב של השבת הציף את כל הבית. פרמתי את הצמה הלחה שלי שנהפכה לתלתלים עדינים ויפים כמו בייבליס.

"אלי!" קולה של איימי בת הדודה הקטנה שלי נשמע. נכנסתי לנעלי הבית שלי, ורצתי למטה.

איימי בת ה-6. היא בתה של דודה ענת, המלאכית הקטנה שלי. היא חולה במחלה הארורה ונאבקת בה כבר שנים כמו לוחמת.

לי ולה יש חיבור מיוחד... אומנם היא ילדה בת 6, שעובר עלייה המון, אבל מקור האור שיש בה, אני נשבעת שהוא עצום.

"איימי!" צווחתי וסובבתי אותה בין זרועתיי כמו תינוקת. "התגעגעתי בת דודה. מאוד. הפעם נשארי המון בבית חולים ונהייתי מאוד עצובה." שפתייה התנפחו בבוז.

"גיבורה שלי, איך אליאן גאה בך! קניתי לך מתנה..." חייכתי. התקדמנו למזוודה שלי מהצבא, ששלפתי לה בובת ברבי ורודה באריזה מטוי זרס.

"אהבת? יש לה גם בגדים, ונעליים, ואפילו חיית מחמד." הראתי לה שהחיוך המתלהב של היה שווה הכל.

"תודה בת דודה אליאן, תודה תודה" נישקה את הלחיי שהותקפתי אהבה לאושר הקטן הזה.

הדלת נפתחה שהסיבה היחידה שאיימי רצה לשם הייתה. אחושים. אחושים זו חבורת הילדות שלי כבר מאז שאני זוכרת את עצמי. לא האמנתי שהם יפתיעו אותי השבת ככה.

"אחושיתתת!!" שביט קפץ עלי ונשק לי לראש. "מה אתם עושים פה משוגעים?" עברתי לחלק לכולם נשיקות וחיבוקים.

"חשבת שנשכח אותך?" קים ציחקקה, "קופיפה" שירה ואלין עטפו אותי והתלהבו מהשיער שלי גם היום..

החיילת שלוWhere stories live. Discover now