החיילת שלו

החיילת שלו .5

היי, פרק חדש לשישי-שבת בשבילכם👑👑👑

****************

כשפתחתי את עייני, מיהרתי לקום על עצמי.

יום שישי הגיע, ומהבסיס הסגור שנהפך לבית שני שלי התרגשתי לחזור לראשון.

השבוע היה קשה, ועוד יהיה, איימי עוד מאושפזת. זאת אומרת שזה יהיה השישי הראשון מזמן מה שאיימי והדודים שלי לא איתנו. מה שגרם לי להוריד את החיוך.

לא אכנע! יהיה טוב. המחשבה שאראה היום את אחושים ואפסיק להסתפק בשיחות וואטצפ איתם שימחה אותי.

ארזתי את התיק הכבד שלי התארגנתי על מדים ואיזה קוקו זנב וקמתי על עצמי למשרד.

עוד כמה סידורים אחרונים, הבטתי בתאווה בשעון במחשב שהפך את הדקות לארוכות יותר 11:58... עד שהשעון הפך ל12 שייכלתי להישבע שחייך אלי.

סיימתי לסדר בקפידות את הטושים, קלסרים, דפים, שמרדפים עד שהייתי מרוצה למדי.

דפקתי על הדלת של ריי כדאי לעוף מכאן ולבשר לו שבת שלום.

אני וריי התרחקנו והתקרבנו. זה היה מוזר.

משהו גרם לאוזן שלי להישאר עוד מעט.. "הכל טוב דוד אני אשאר השבת לבד תדאג לאמא שתהנה יפה מגיע לה" קולו התעקש

"אני כבר לא ילד קטן, אקנה עכשיו אוכל מוכן לשישי בערב"

"בסדר , אל תשכח הכדור הצהוב לבוקר, כתום ללילה הכל נמצא בחפיסה של אמא" דבריו חיממו את ליבי. "ביי" מיהר לנתק בפתאומיות.

"מה זה שלחו לי מאזינה? עוד מעט תאמרי לי שתשפטי אותי למשפט.." פניו הרציניות נעמדו לרגע מול המשקוף שנשענתי עליו.. התעמקתי בעייניו היפות בפחד.

"צחקתי חיילת, איפה את השבת?" חייך שנרגעתי.

"אהא.. בבית כרגיל." השבתי במבוכה. "המפקד" הוספתי.

"מה איתך?" הרשתי לעצמי לשאול. "חשבתי ששמעת את השיחה.." ציחקק.

"כן, אולי תוכל לבוא אלי, יש לנו חדר פנוי, בגלל אתה יודע אבא ואמא של איימי הם השבת באשפוז איתה.." כחכחתי בגרוני.

"לא לא רוצה להטריח את המשפחה שלך, אסתדר לבד" הוביל אותי החוצה ונעל את חדר משרדו.

"אני בכל מקרה צריכה טרמפ הביתה, אז נהיה פיטים פיטים." החיוך שלי עלה.

"את אישה נצלנית אה?" ציחקק. "אוקי, למה לא. בית של חברה של שביט זה בית שלי." אמר שליבי נעקץ. לא יודעת למה, אבל תאמינו לי זו הייתה חתיכה עקיצה.

****

"תמשיך פה ברחוב, וכאן ממש כאן תחסום את החנייה שלנו אבא שלי שומר שבת ומכבדים אותו אז אף אחד לא יתלונן" התעקשתי לסחוב את התיק שריי חטף אותו וסחב אותו עליו מבלי לשאול אפילו.