4:45 לפנות בוקר-
ניסיתי לשכנע את עצמי להירדם, אבל הקור, והמחשבות שלי גרמו לי לצאת החוצה. לשבור שגרה ולישון שוב במיטה רחוקה מהבית היה קשה גם אם זה היה ללילה. כן מפחיד.
המחשבה המטומטמת שלי גרמה לי שוב לחשוב איכשהו עליו, על ריי, אם ככה אני מרגישה, איך ההרגשה הרגילה והמגעילה שלו לישון פה יותר מבבית? הותקפתי רחמים אליו, כל כך שלמעשה רציתי להיכנס לו למגורים ולהצטרף לזרועתיו לשינה טובה.
מספיק.. עם המחשבות הארורות האלו, יצאתי החוצה כשזווית עייני קלטה את שלו. זה ריי.
*נקמ ריי :
זה היה עוד חלום עלייה. כוסעמו. היית חייבת לשים את הפיגמה הזו בדיוק שעברתי מהמרחצות בדרך לישון? מי יודע כמה שדים הכנסת לי לראש וכמה פעימות הוספת לי ללב.
בחלום ישבנו בחוץ, התחיל לרדת גשם. השיער ששלח ריחות טובים ממך התרטב, הבטת בי עם העיינים האלה וכשהתחלת להתלונן כמו תמיד, באופן חופר אבל שמושך אותי לתקרה השפתיים שלי לא ידעו טוב כזה בחיים, הנשיקה הייתה ארוכה כיאלו התחברה לחלום אחר ונהייתה מציאותית.
עד הנחירות של פינטו, השותף שלי. שהיה חייבים להעיר אותי.. בן מנייאוקה.
המחשבות על כמה שרטת אותי הרגו אותי, מי את שאת משגעת אותי ככה? איך מבט אחד בפיגמה של ניקי הופך אותי מצד לצד, ולמה נשיקה פשוטה גורמת לקיבה שלי להתמלא בפרפרים? מי את שהחיית את היצור שאוהב בתוכי?
לא ייכלתי יותר. עוד נחירה של פינטו ואני תולש שיערות..
רק דיברנו ועוד נחירה הבריח, זרקתי עליו את הכרית שלי כי ידעתי שהוא ישן כמו טנק בשביל לקום אבל זה היה מחייב..
לקחתי את הנייר גלגול, אוויר טוב של לפני זריחה וסיגריה ישפר את המצב רוח חרא הזה.
דווקא עכשיו השאירו אותה שבת, איך בכלל אפשר לישון שתי מטר לידה עם חלומות כאלה? כוס אחטק איתך, אליאן מאיה.
התיישבתי בחוץ, הרוח הקרירה רק הוסיפה עונג לסיגריה החמה שנפלטה לתוכי.
הייתי עם חולצה ארוכה דקה רציתי להרגיש את הקור חודר אלי.
תמיד אהבתי חורף מגיל קטן, הבסיס המת גרם לי להנות מהרגע יותר, זה דווקא מקום יפה בלי החיילים המורמרים ששורצים מצד לצד.
טוב, בטח אם לי הייתה משפחה נורמלית ואוהבת, הייתי בדיוק כמוהם, אי אפשר לשפוט, מת לעוף מפה להיות איתם במשך השבת.
רעש של דלת פלדה מאחד המגורים נשמע לי ברקע, סתם עוד חייל שקם לפיפי חשבתי והמשכתי להביט בנוף עם הסיגריה לבד.
הפעם הרעש היה יותר כבד, אלו היו צעדים, כשראשי הסתובב ראיתי
אותה.
עם הפיגמה המדוברת, צמה קטנה ורטובה, אומנם לא מגשם, אבל כן ממקלחת.
עייניה הגדולות היו סקרניות ופחודות בו זמנית. רציתי לאכל אותה. היא הסתובבה אחורה להביט אם נעלה היטב את החדר שלא יכנסו אליו והאחוריים האלוהיים שלה התגלו אליי.
עוד שאיפה אחרונה מהסיגריה לפני שזרקתי אותה ומעכתי אותה על הרצפה.
התקדמתי אלייה, עד שהיא קלטה את מבטי אלייה והבינה שזה אני.
היא עם כפכפים הייתה יותר קטנה, אהבתי את זה.
"מה את עושה פה?" "מה אתה עושה פה?" אמרנו שנינו בו זמנית.
"זה הבסיס שלי," חייכתי כי ידעתי שלא תאהב את התשובה וזה רק הדליק אותי. "מצחיק ומציק. בשעה כזו?" כיחכחה בגרונה, "קפצתי לעשן.." הסברתי לה.
"ואת?" החיוך שלי שוב עלה, "גם.." אמרה וגירדה את שיערה בלחץ, עייני הביטו בשלה והמתח עלה, ידעתי שהיא מרגישה את שנינו באוויר ואהבתי את המבוכה שלה.
"גם מעשנת?" הצעתי לה סיגריה וצחקתי, "לא טיפש! התבלבלתי.. גם.. טוב פשוט לא נרדמתי." לחשה.
"אהא, הבנתי, סיבה מיוחדת שמטרידה אותך?" הנחתי את שניי ידי על מבנה המגורים שלה, כשהיא נשענה אחורנית כדאי להתרחק עד שהגענו למצב שאין מרחק.
"זוז, אתה לא חושב שאתה חוצפן?" קולה התרגז. וזהו, היא כיווצה את האף החמוד והקטן הזה מה שהסביר שהיא כועסת למדיי.
"למה חוצפן? בסה"כ מנהל שיחה עם החיילת שלי.." הפעם הפנים שלי התקרבו עוד, היא הביטה עמוקות לעייני שלא הסיטו מבט ממנה.
"אתה יודע, המגורים של טופז כאן" היא הזיזה את ראשה הצידה לכיוון מגורייה, "למה את כל כך מתחמקת ממני?" נשכתי את שפתיי כשהבטתי בשפתייה זזות ומדברות בלחץ.
"אני לא, אתה פשוט קרוב מדי, מה לא?" היא ענתה בחמידות.
ציחקקתי, "מה מצחיק?" שוב התרגזה. הבחורה הזו.. בעלת עצבים של שור.
"לא באתי בשביל טופז, באתי בשבילך." ליטפתי את השערה שנותרה החוצה מהצמה שפרמה, ובעדינות המשכתי לפנייה.
ברגע אחד היא דחפה אותי, והתחילה ללכת בכעס. הלכתי אחרייה.
"אולי תעזוב אותי?!" אמרה, "למה?" שאלתי וחיוך עלה לי.
"ככה! אתה סתם רודף אחריי! אתה לא הטעם שלי תבין!" המשיכה להתעלם ממני.
"תסתכלי אליי בעיינים ותגידי שאין לך אליי כלום ואני נעלם," דרשתי שהיא הסתובבה.
"אין לי.. כלום.." ניסתה לסיים את המשפט שהביטה בי וכריסמה את עצמה. "אוף לך מפה כבר!" אמרה והתקדמה למגורים שלה הפעם לאחר שהתרחקנו מהם.
"אליאן.." קראתי בשמה שהיא התעלמה והמשיכה ללכת.. תפסתי בזרועתייה בחוזקה, הפעם היא הייתה שלי, בין שני היידים שלי, אחזתי במותנייה צמוד כשהיא הביטה בי ושקעה, הפה שלה לא זז ועייניה רק הביטו בשלי ארוכות.
הקרבתי את האף שלי לשלה כשהשפתיים הבשריות שלי נישקו את שלה בתשוקה, השפתיים שלי לעולם לא ידעו טוב כזה, והחלום נהפך בין רגע למציאות.
YOU ARE READING
החיילת שלו
Romanceאליאן מאיה בת ה-19 ילדת מושב שאוהבת להפיץ אור וטוב בכל מקום, היא לא מכניסה הרבה אנשים לחייה חוץ מחברייה טובים ומשפחתה, הלב שלה נוטה לעשות הרבה מבחני קבלה. ריי חזן, בן ה23 ריי גדל כל חייו בלי אבא, ועם אמא שהיא כל חייו. ריי תמיד נוטה להיות רציני וקשוח...
