החיילת שלו

החיילת שלו .8

היי לכם, סליחה על העיכוב הרציני בפרק חדש, הייתי בתקופה שהתרכזתי בהרבה דברים חוץ מהספר לצערי :( התחדשתם בפרק מהמם לדעתי. תהנו.

______________________________________________________

"כן אמא" אליאן ענתה לאמה שדאגה להראות לה את כל שולחן שישי המרווח שהיא הייתה בו חסרה. זווית עייניה קלטה את איימי הקטנה מחייכת ונרגשת לחזור כל סוף הביתה ולשבת עם כולם בשמחה, "איימיייי שלי" חיוכה של אליאן התרווח, היא התבאסה שהשבת המיותרת הזו בילתה בבסיס המחורבן הזה בגלל שהתחצפה למג"ד. אבל היא הייתה בשיחה חשובה, והוא הפריע לה, לטענתה.

לאחר כמה פטפוטים קצרים עם איימי ושאר המשפחה נאלצה לסגור את הטלפון. "אלי, בואי לאכול" שלי קראה לה נעמדת בפתח הדלת מחכה לה.

שלי הייתה בחורה נחמדה, אבל לעתים רחוקות אליאן מצאה נושא שיחה איתה, היא הייתה מאושרת לשוחח על טראקים מטורפים ומסיבות טבע שבילתה בחמשוש שעבר. מה שפחות דיבר לאליאן.

אליאן סידרה את שיערה לקוקו זנב כדאי לא להתגרות בגורלה המר פעם נוספת.

בדרך לחדר האוכל הן עברו את המלתחות שמשם יצא ריי עם גופיית סבא שיער רטוב ומכנס חאקי צבאי, עייניו הירוקות כיוונו אל שלה והיא ברחה בצעדייה ממנו כדאי להספיק לחדר האוכל, ולמען האמת? פשוט לא להתראות עמו מאז התקרית האחרונה.

הריח של ההד אנד שולדרס שלו הציף אותה בשביל ריח מטורף אפילו עד לצלחת שהעמיסה בה קוסקוס ועוף.

הקידוש התחיל, עשרות של חיילים במדים ירוקים בירכו על היין והלחם. עוד כאלה שסגרו שבת רעה מאוד כאן, או כאלה שהעדיפו "בית" כזה מאשר האחד שמחכה להם שם.

באיחור אופנתי ריי הגיע. הוא לגם מהיין בדיוק בתזמון המושלם, ואליאן ייכלה להביט בו מביט בה לוקחת שלוק מהיין המר ובוחן בשעשוע את מבטה המתכווץ בגועל.

היא הכניסה עוד מהעוף לפה עד שהחליטה שבעה. לנישנוש בחרה בתה כרגיל ופרוסה של עוגה שלא אהבה כל כך.

הבנות המשיכו לרכל על למי הבנייה הכי יפה, ומה לעזעזאל ישראל בידור העלו.

אותה זה שיעמם, היא חבקה בתה והמשיכה בדרכה לחדרה בשעמום כאשר ריי התיישב על אחד הספסלים הנטושים ומשך את תשומת ליבה.

"לא הגיע הזמן להפסקת אש?" גיחך והזמין אותה להתיישב לידו, היא הביטה בשעון שעל יידה, רק רבע לאחד עשרה, אולי הוא דרך טובה להעביר זמן במקום המזוויע הזה.

"הפסקת אש? תמיד היינו בסדר עד שהחלטת שאני התאהבתי בך נואשות." לגמה מהתה שלה וניסתה בכישלון לחמם את עצמה בקור שתקף את הסביבה.

ריי שלף סיגריה מהקופסאת "מרבלו גולד" שלו ותקע אותה בפיו, הוא חלץ ממנו את הג'קט פליז ושם עלייה ולמעשה היה לה נורא קר בשביל להתנגד בקרות.

"אז את אומרת לי שאת לא מרגישה אלי כולם?" עייניו הערמומיות דרשו לדעת ואילו הסיגריה שהצית וישבה בין שני שפתיו הבשריות חיוך היה לבטח נמרח על שני שפתיו מצד לצד.

"אתה המפקד שלי.." הכריזה וקיבצה גבות ברוגז.

"לא כרגע.. השעה 12 בדיוק יצאתי מתפקיד." שייניו הישרות נחשפו למראה חיוכו הגדול.

"למה אתה פה בכלל?" שינתה נושא במהירות וקיוותה שהחושך יסתיר את הסומק שהתעקש לצוף על לחייה.

"מי יפקח על המקום הזה אם לא אני?" שאל כיאלו התשובה הייתה ברורה.

"נו באמת ריי, הבסיס לא יפול בלעדייך לקרשים. למה נשארת שבת?" הגיבה.

"אני בדר"כ תמיד פה בשבתות. חוץ מהפעם המיוחדת שבה אירחת אותי.." הוא שאף את אוויר הסיגריה לתוכו.

"בגלל, שאין לך לאן ללכת? שמעתי.. שאמא שלך מתארחת אצל אדם שעוזר לה מבחינה רפואית." גימגמה ללא בושה. זה עניין אותה הוא עניין אותה. הסיפור שלו.

"שמעת נכון.." הוא נשען אחורנית בכבדות. היה נראה כיאלו לא התלהב לספר על זה, אפילו התקרר לשמוע על המילים שיצאו בחטטנות ממנה.

"אמא שלי היא הדבר היחידי שיש לי. היא אישה חולה הרבה שנים, היא במצב קריטי לסיעודי. היא נוטלת תרופות כל שעה עגולה כמעט, ואני לא יכול לצערי להיות תמיד שם עבורה, בזמן האחרון מאז שאני במקום הזה היא הרבה אצל אחיה, הוא מטפל בה. אני לא מפסיד הרבה, תמיד הייתי לבד ועצמאי לעצמי." הסביר.

 אליאן תמיד הרגישה את הסתימות של ריי כלפייה, אבל, לאחר כמה רגעים תמיד פרק על עצמו באופן מיוחד רק אליה, כיאלו שבר מנגנון שלפני רגע הפחיד אותו. בזכותה.

הדבר הזה ריגש אותה. וגרם ללב שלה לפעום במהירות.

היא חייכה אליו חיוך גדול,  כזה מכל הלב, "כל הכבוד ריי" לפני שהספיקה להשלים את המשפט הצעדים של טופז כבר הגיעו אלינו.

"רייצ'וק שכחת שקבענו ב12 ועשרה אצלי?" חייכה ואפילו לא הפנתה מבט אל אליאן בזלזול.

"טופז לכי, נפגש מאוחר יותר." פניו התקשו, הוא היה נראה כל כך חסר רגישות כלפייה, כיאלו לא ראה בה כלום חוץ ממין מה שהיה עצוב לראות. בתור בחורה לבחורה.

"אין למה" גחמה אליאן בכעס, "אני הולכת" קמה מהמקום והתקדמה למגורי הבנות בעודה ייכלה לשמוע את קולו של ריי קורא לה בדיוק שטרקה את דלת חדרה ונפלה על המיטה..

במחשבות מלאות עליו..