נ.ק מבט ריי *
הבטתי בה פורצת לתוך החדר. הילדה הקטנה הייתה רדומה, הייתי בטוח שאם עייניה היו פתוחות הן היו כמעט זהות לשל אליאן, מה שהפחיד אותי.
שנאתי בית חולים. מאז ומתמיד. אבי היה מתאשפז פה על שישי וחמישי לפני שנפטר ממנת יתר- של הירואין.
זו הסיבה שכאשר המכשיר של איימי החל לצפצף הייתי חייב לקום וללכת.
הרעש המזדיין הזה, שמחזיק בחיים ומוות. הרעש האחרון ששמעתי מאבא שלי.
הייתי ילד בן 14, בן 14 שלא מבין כלום מהחיים. הרגע יצא מפנימיה כי הבית קורס, אמא מחזיקה הכל ביידים שלה, כי אבא מכור.
אבא מגיע בשישי בערב לקידוש באיחור, אבא מסומם. אבא גמור.
יושב שם בחדר לבן, עם הצפצוף שגרם לי לברוח.. לברוח מתי שאליאן הכי הייתה זקוקה לי.
***
בין השניות עייניה האדומות הביטו בו בייאוש. היא שלחה זרוע אליו, "היא. מונשמת." גימגמה בחירשות.
' פלאשבאק '
"יש לנו דוח.. לילד הקטן. נראה שהוא פה לבד. אבא אבי מונשם במחלקה נמרצת, עקב מנת יתר בדם. אמא רחלי.."
שמעתי אותם. הכל, הרופאים במדים חשבו שהם מספיק רחוקים מהכיסא הנטוש שישבתי בו.
"אמא רחלי חווה התקף לב קשה, ששמעה על בעלה. צריך לדאוג לקחת אותו למשרד השירותיים החברתיים."
כבר לא הייתי שם. רצתי לחדר שלה, וגיליתי חדר ליד, שאבא שלי מת.
ואני לבד.
"אני חייב ללכת.. זה לא לא ענייני.." הוא הביט בעייניה המבולבלות ונעלם.
***
נ.ק מבט אליאן
קשרתי את שני שרוכיי וכשהבטתי לאחור ראיתי את המפקד שלי. ריי.
"היי" קולו לחש, "היי המפקד" אמרתי בקרירות חזרה.
"מה שלומה?" הרשה לעצמו לשאול.
"ברוך ה' טוב" השבתי ואפילו לא הבטתי בעייניו.
"אני מצטער, אליאן תני לי לפצות אותך. אני יודע שלא הייתי שם כשהיית צריכה שתהיה לך יד מחבקת." הוא התנשף בכבדות.
עייניו חיפשו את שלי. ידעתי שאם אביט בהן אאבד את עצמי.
"שתיהיה לי יד מחבקת? אתה המפקד שלי שבסהכ נקלע לסיטואציה חד פעמית שהיית אך ורק צריך להקפיץ אותי לאנשהו ולא מעבר. לא ידוע לי שום דבר מחוץ לזה." חייכתי בזיוף אליו והמשכתי לעבוד כששמעתי את דלת חדרו נטרקת ואותו כבר לא שם.
YOU ARE READING
החיילת שלו
Romanceאליאן מאיה בת ה-19 ילדת מושב שאוהבת להפיץ אור וטוב בכל מקום, היא לא מכניסה הרבה אנשים לחייה חוץ מחברייה טובים ומשפחתה, הלב שלה נוטה לעשות הרבה מבחני קבלה. ריי חזן, בן ה23 ריי גדל כל חייו בלי אבא, ועם אמא שהיא כל חייו. ריי תמיד נוטה להיות רציני וקשוח...
