החיילת שלו .6

461 26 0
                                    


פרק קצר =(((

כשיוני התקשר הפסקתי להתעסק במבטים הגועשים במשולש של אנסטסיה אני ורייי. נשמתי נשימה גלגלתי עייני ועניתי לו, הראיתי לו את כל השולחן שבת ואת שלוש המקומות החסרים של איימי, אמא ענת, ויוני אבא שלה.

כולם איחלו להם רפואה שלמה וששבוע הבא יהיו איתנו, הספקתי לפטפט איתו אך היה רועש מדי בבית של עשרות  נפשות, במיוחד שחברייי החלו להגיע גם ולשחק פוקר, הייתי חייבת לצאת לגינה בבית..

הבטתי במסך של יוני מתחיל לאט לאט להיעלם.. חוסר חיבור היה רשום על ההצג. כל שנותר על המסך זה התמונה המקוטעת של איימי מונשמת. עדיין.

נשמתי בכבדות. הבטתי בנוכחות של ריי מתקרבת, היה בידו סיגריה דלוקה שדאג לשאוף ממנה כל כמה שניות.

"הכיסא פנוי?" חייכו עלה על שפתיו המתוקות שהנהנתי. משום מה לא רציתי שיתפוס את המקום. ייכלתי להישבע שהוא חש את זה.

כל משך הערב הוא בילה בהצמדות לאנסטסיה, עכשיו אני יודעת שהיא בחורה יפה ומושכת עין ובאמת שלא אכפת לי אפילו לא טיפה... אז למה את תקועה על זה? -התת מודע שלי החל לדבר. אני ממש לא תקועה! חשבתי ברוגז.

ולמה את עצבן על זה?- הוא שוב החליט לשגע אותי, מי עצבן על זה?!.

"כדור הארץ לאליאן.." כמה שריקות ששרק תפסו את תשומת לבי. "אה?" השבתי.

"את בעולם אחר.." הרשה לעצמו לצחקק. "לא. אני דווקא ממש פה. ועכשיו הולכת.." חייכתי בזיוף ובאתי לקום שידו תפסה את שלי, מבטו הציע לי להישאר מעט והיה כל כך קשה לסרב..

"היה לך פעם חבר?" השאלה שהתקיף אותי ישר מילאה לי את הלחיים בסומק אדמדם שהוא רק צחק בתגובה.

"אני מבין שלא.. ואו, בחורה בת 19 שלא הייתה בזוגיות?" התפעל.

"אני לא חושבת שאני מצאתי או אמצא את המישהו הנכון... תמיד אחשוב אותו דבר אפילו שזה פסול, שיש בי פאק ובאחרים גם. בי שאני אף פעם לא נשארת גם שזה מרגיש זה, תמיד משהו יכול לצאת לי מהשורות. ומהחוסר אמונה באחרים, שישחקו בי ולא יקחו אותי כמו שאני אותם." לחשתי.

"אני חושב שאת חושבת יותר מדיי.." ציחקק וכיבה את הסיגריה.

"מה זאת אומרת?" ניסיתי להבין. "באהבה לא אמורים לחשוב, הלב אמור להוביל ואת נועלת אותו הרבה פעמים." הסביר.

"ואתה? אתה לא נועל אותו?" יריתי חזרה, "אני חושב שאני לא בנוי לאהבה מתמשכת." ראיתי במילותיו אכזבה עצמית. משהו הכאיב לו.

"לא בנוי? לא, זה טעות. יש לא רוצה." תיקנתי אותו, הוא שיחק בגחלים של הנרגילה, שהכין אותה.

"אתה נותן לי לפתוח אותה? ג'נטלמן.." ציחקקתי "חשבתי שאת ילדה טובה ירושלים" קרץ להציק לה, "אין פה קשר. אני שונאת סיגריות, ושתייה בכלל. מדי פעם זה כיף לי, זה גם בטעם אבטיח.." התלהבתי והוא צחק.

הוא רק הביט בה, יפייפה בפוטר גדול, ושיער רטוב שכמעט התייבש.

וחשב על המילים שיצאו לה מהשפתיים האלו לפני רגע.. לא רוצה? אולי פעם ראשונה הוא כן רוצה, הוא רוצה משהו עם הבחורה המשגעת שהיא החיילת שלו, שאירחה אותו בשישי שבת כי שמעה שאין לו לאן ללכת, זאת עם העיינים האדומות מדאגה לבת דודה שלה, הילדה הטובה שמעולם לא הייתה בזוגיות, שיושבת מולו עם נרגילה ומתלהבת שהיא בטעם אבטיח...

אולי הוא כן רוצה. פשוט איתה.

החיילת שלוWhere stories live. Discover now