החיילת שלו

החיילת שלו. 15

syml - where's my love 

סורי על הפרק היחסית קצר. הבא יהיה כל כך מעניין בהבטחה !

. . .  . . . . . . . 

אהבה.

קרה לכם שההרגשה הזו זחלה מהבטן שלכם לעבר רמ"חי אבריכם וגדלה בתוכם?

מהפרפרים הנעימים, עד לדמעות שזלגו והציפו אותכם מבפנים לפעמים בלי לצאת.

מהרינג רינג של ההודעה הזו שהפכה לכם את כל היום לקסום, עד השיחה שהתנתקה בעצבים וחירבה את כל היום?

זו אהבה. לפחות זו ההיכרות שלי איתה.

איך אהבה מתקשרת לחיים שלי?

הבטתי מרחוק בריי מצחקק פעם שלישית עם טופז היום, הביקורים שלה רק החלו להתרבות.

ריי הראשון שנתן לי חוויה בה אהבה מורגשת, אמיתית, עם יידים חמות, ונשיקות, ואפילו יידים צמודות.

אבל אהבה היא לא הכל, ולדעתי גם לא מספיק. מה היא שווה אם היא ענקית בלי אמון? בלי שיחזיקו אותך חזק שלא תיפול אחורה.

האהבה שלנו חזקה, היא לא הייתה היא קיימת, היא לעזעאל, כל כך מורגשת מהמבטים החטופים שלי בכיסא הצד לצד עד השולחן בו הוא נאנח ומבריח מבטים מדי שניות של שני אנשים חולים שזקוקים אחד לשנייה.

אהבה לא צריכה רשמיות כדאי להיות אהבה, גם שאנחנו לא יחד, היא נמצאת שם. שישי שעבר ביקשתי מאמא להביא אוכל ושמתי לו בקופסאות שיהיה לו לשבת.

אומנם הוא לא ראה שהם ממני, אבל החיוך היה מספיק כדאי לומר תודה מבלי לומר.

או כשאני התלוננתי איפה אפשר להשיג בבסיס המחורבן הזה נוגדי כאבים כי בדיוק לי נגמרו ולאחר מכן שלי מסרה לי אותם אפילו שריי השביע אותה לא לספר.

אלו היו השבועיים הקרים בחיי. לאחר שירדתי מהאוטו של ריי הדברים השתנו.

חיבוק לא הספיק לרפא את הפצעים שלנו, הוא המשיך עם רגשות האשם שהוא לא היה צריך להיכנס למערכת יחסים רצינית כזו מההתחלה, ולי זה פשוט לא מתאים.

כל יום היה שקט יותר מהשני. שנאתי להזכיר את זה שהתגעגעתי אפילו לריבים שלנו.

אבל נזכרתי איך סיכמנו שהנתק הוא לטובתנו ובכל פעם שהפה שלי נפתח הוא נסגר.

הבטתי בקבוצת האחושים, ודיפדפתי עוד בשיחות אחרות בצ'אטים המשעממים שלי.

נעשיתי די סגורה ומרוחקת וכולם הבינו את זה, עבר עלי הרבה, הפרידה או מה שלא מריי, והתאונה.

היחידה שהתעקשה על מצבי הייתה שירה. שבדיוק שלחה לי הודעה.

שירושש שלי3>: *איש קשר חדש: אורי ביטון* .

אה כן שכחתי לציין שהיא הייתה בטוחה שהבן דוד שלה הוא הפתרון המושלם עבורי.

שירושש שלי3>: "הוא עומד לשלוח לך הודעה. פליזז תהיי נחמדה את ממש הטעם שלו"

הקלקתי על תמונת הפרופיל שלו. חמוד. הוא היה במין מעיין, ללא חולצה, גוף מרשים

וחיוך לבן וצארמרי שמבליט את עייניו הגדולות, שיער חום בלונד. שנאתי להשוות אותו לריי כי זה פשוט הוריד לי ממנו לגמריי, אבל למה זה כזה אוטומטי בראש שלי?

וההודעה לא איחרה להגיע...

אורי ביטון~: מה קורה אליאן?

הקול של שירה ממש הדהד בראשי. להיות נחמדה.. להיות נחמדה.

אורי ביטון~: חייב לומר ששעה אכלתי תסביך על משפט פתיחה מצליח. אבל הלכתי לבסוף על קלאסי.

חייכתי למסך. אהבתי את הכנות הזו.

את\ה: קלאסי תמיד מנצח *סמיילי מחייך*

צל הסתיר לי לרגע את ההודעה שאורי הקליד לי, בין השניות החיוך הטיפשי שלי נמחק שהבחנתי בטלפון שלי בין שני יידיו הענקיות של ריי. פעם ראשונה מזו שהיינו שוב כל כך קרובים.

העיינים שלי צללו בשלו והתענגו על הזכות להביט בהן שוב ככה לכמה דקות.

כל כך שקעתי בו ששכחתי מהעובדה שהוא מחטט לי בשיחות ברגעים אלו.

"קלאסי תמיד מנצח?" גיחך, חטפתי מיידיו את הטלפון שלו.

"מה אתה חושב שאתה עושה?" קראתי בבוז.

"החיילת שלי מחייכת לטלפון במקום לעבוד, לא ברור? מוחרם." הוא הכניס את הטלפון בקלות לכיסו.

"מה לעזעזאל.." הלכתי אחריו עד שנכנסנו לחדר שלו והדלת שנטרקה גרמה לי לפתע להרגיש באי נוחות.

היינו רק שנינו.

ממש לבד..

"אנחנו לא בכיתה א' שתוכל להחרים לי את הטלפון." עמדתי על שלי בעצבים

"תופתעי אבל כן" צעדיו התקרבו

הוא כבר היה נורא קרוב, מרחק מנשיקה מה שאומרים. מה לעזעאל הוא רוצה?

לשבועיים אנחנו לא מדברים ואז ההתקף קינאה או השגעון הזה מהודעה אקראית.

"יש לי הצעה ועד שלא תקבלי אותה, בואי נגיד שיהיה לך די קשה פה." הוא לחש וגירד בזיפיו שחיוך קטן פרץ מבעד לשפתיו הבשריות.

הנדתי את ראשו לשמיעת דבריו, "נצא לדאבל דייט, בתור ידידים, לאחר מכן לא תשמעי ממני." הבטיח.

"דאבל דייט? עם מי?" ציחקקתי "לי יש כבר מישהי" מבטו הופנה לחלון שבו טופז התהלכה וליבי מעט נסדק... לא הייתי מוכנה לזה.

"אתה רציני איתי ריי?" באתי ללכת בכעס ויידו החזיקה בשלי והחום עבר בין שניות אחדות והתהלך בכל כולי.

"אני לא חושב שיהיה לך בעיה להשיג דייט לשם." תפח על הטלפון שלי שנמצא בכיס שלו.

"אין בעיה, אני מבטיחה לך שאתה תתחרט על היום בו הצעת את הרעיון הזה."

חייכתי בזעם. הייתי בטוחה שאעשה הכל כדאי לנקום בו עד שליבו ייתקמט.

אהבה, אה?