במקום זר

הסמטה

לפני שאני מתחילה לכתוב אני רק רוצה לומר- בחלק הזה יהיו דברים קצת קשים לקריאה- טריגר אונס, סליחה! גם אני בכיתי... אני רוצה להעלות את המודעות לדברים האלה, ואם כישרון הכתיבה שלי יכול לעזור, אז בבקשה... פליז אל תרצחו אותי אחר כך! בנימה עצובה זאת, בואו נתחיל:

בשעה 3 בצהריים יום הלימודים נגמר, אלכס עדיין חשש, אבל יותר מכל הוא הרגיש מרוגש ומסוקרן, הוא רצה ללמוד על העולם הזה יותר לפני שהוא יעזוב וכנראה גם לא יחזור.

שני הבנים הלכו יחדיו אל הבית של כריסטופר, הדרך לא הייתה כל כך ארוכה, אבל אלכס חשב לעצמו בתהייה- איך הנער האדמוני מסתדר עם הקביים שלו, בזמן שהוא עצמו מתעייף.

לאחר חצי שעה הליכה שני הנערים הגיעו אל הדירה.

"תזכור" כריסטופר אמר, "אתה יכול להשתמש בשם שלך, אבל תזכור שאתה נער מלונדון שנרשם ברגע האחרון לתוכנית חילופי התלמידים ולכן אין לך בית מארח, ושאני התנדבתי לארח אותך".

אלכס הנהן בביישנות בזמן שכריסטופר פתח את הדלת.

שני ההורים ישבו על הספה וראו טלוויזיה. אוזניו הרגישות של אלכס התענו, אבל הנער לא הראה סימן לכך.

ההורים סובבו את מבטם אל הילדים, האב בירך את בנו: "שלום כריסטופר" הוא אמר, "הבאת חבר חדש?".

הנער האדמוני הנהן בראשו, "זה אלכס, הוא הגיע מלונדון בהחלפת התלמידים אבל הוא נרשם ברגע האחרון ואין לו איפה להתארח, אז אני התנדבתי" כריסטופר חיבק את אלכס בכתיפו, האלף לא ידע אם זה מתוך חברות או רק כדי להראות קרבה להוריו, אבל בין כה וכה הוא אהב את זה.

"אתה בטוח?" אמו של כריסטופר שאלה במבט מודאג במקצת, הנער הנהן "אני בטוח" כריסטופר ניפח את חזהו.

ההורים נופפו לאלכס, הוא נופף להם בחזרה וחייך.

לפתע מבטו של האבא נעצר על אוזניו של האלף, "מה קרה לאוזניים שלך?" האב שאל בדאגה קטנה.

"זה... מום!" תירץ האלף בבהלה, "נולדתי ככה".

"גם הבן שלנו" אמו של כריסטופר מלמלה בקול והצביעה על רגלו של הנער הכרוכה בסד.

כריסטופר משך בכתפיו בחיוך מאיר.

השניים שיחקו ודיברו בחדרו של הנער האדמוני, הם לא שמו לב שכבר הגיע הלילה. לאחר שאכלו וצחצחו שיניים הם נשכבו לישון, כריסטופר במיטתו ואלכס במיטה הנפתחת- ליד זו של חברו.

"לילה טוב" אמר כריסטופר, "גם לך" ענה לו אלכס, לא עבר זמן רב ושניהם נירדמו.

      

                                                                       *****************