במקום זר

ניקול

"אני לא מטומטמת, ואם שכחת, אני גם החברה הכי טובה  שלך, כריסטופר, אז אל תסתיר ממני דברים" ניקול חזרה על דבריה פעם נוספת.

כריסטטופר נאנח, אלכס הסמיק.

"טוב, בואי" הוא קרא ומשך את ידה אל כיתת המדעים המבודדת.

"טוב ניקול, מה את רוצה לדעת?"

"פשוט תגיע לעניין" היא נפנפנה בידה.

"אוקיי אלכס, תורך לדבר" עידד כריסטופר.

"אוקיי" הוא נשם עמוק, מתכונן, "אני אלכס, ואני...אלף".

נשימתה של הנערה נעתקה לרגע.

"ואיך אתה מצפה שאאמין לזה?" היא שאלה בחשד.

"אני לא בטוח שהכוחות שלי יהיו חזקים מספיק, אבל בואי אחרי".

כריסטופר בדק עם אחד מהקביים שלו שהדלת סגורה מספיק, והתקדם בעקבות השניים.

על עדן החלון היה עציץ עם פרחים צהבהבים, אלכס שלח את ידיו ונשם עוד נשימה עמוקה. הצמחים מיד החלו לטפס עוד ועוד, ובמרחק של חמישה עשר סנטימטרים נעצרו. 

אלכס הרגיש מרוקן, עייפות תקפה אותו, רגליו לא החזיקו אותו והוא נפל לאחור, לרוע המזל, כריסטופר בדיוק התקדם מולו.

הנפילה לא הייתה חזקה, אך עדיין ראשו של אלכס נחבט ברצפת האבן.

"איי" הוא אמר ונשך את שפתו, ממשש את הראש מכוסה השיער שלו.

"אתה בסדר, אלכס?" שאלה ניקול בדאגה.

"כן, פשוט נגמרה לי האנרגיה, אני לא חזק כמו שאר האלפים, ההפך, אני הכי חלש מכולם, והקסם שלי מחזיק לממש קצת זמן ודורש ממני הרבה יותר אנרגיה".

"אני מבינה" אמרה ניקול, חושבת.

"טוב כדי לשניכם לקום לא?" היא שלחה מבט משועשע בשניים.

"כריסטופר, אתה בסדר?" אלכס התרומם והושיט לנער יד.

"כן, למזלי לא נפלתי נפילה חזקה" הוא אמר והחזיק בידו המושטת של האלף.

לאחר ששני הבנים התרוממו, ניקול פלטה בהתרגשות: "זה. היה. הדבר. הכי. קול. שראיתי. בחיים. שלי!"

"תודה" ענה אלכס בנימוס, "אבל עוד לא ראית את וולפגאן".

"וואלפגאן?" הנערה הבלונדינית שאלה בבלבול.

"אתה רוצה להכיר חברה חדשה?" אלכס הכניס את ראשו לתיקו.

"הוא בסדר?" ניקול שאלה, והקשיחות שלה חזרה אליה.

"חכי ותראי" אמר הנער האדמוני....

אלכס הרים את ראשו, תחילה הנערה לא הבחינה בכלום, והייתה בטוחה שהנער הזה נפל על הראש יותר מדי פעמים.

אבל אז היא שמה לב.

חיה שחורה בעלת מקור אדמדם ישבה על קצה שערותיו של אלכס.

"הוא כזה חמוד!" ניקול התמוגגה והרימה את היצור הקטן.

הוא התחכך בידיה והתמקם על כתיפה לאחר מכן.

"מה הוא?" שאלה ניקול, מלטפת את היצור.

"בכללי הוא חיה ששמה חפרפרת המקור" אלכס ענה, "והוא קטוע רגל" הוא דגדג את חברו הקטן השחור.

לאחר כמה דקות וולפגאן חזר אל התיק, צייץ ציוד קטן ונרדם.

"אז, מאיפה הגעת אלינו, אלכס?" הנערה הבלונדינית שאלה.

כריסטופר הסביר לה את המצב, הנערה פערה את פיה בתדהמה.

"איפה הוא יגור? הוא לא יכול להיות הומלס" ניקול אמרה בדאגה.

"אצלי" כריסטופר חייך אל אלכס. הפרפרים המוזרים החלו להתעורר שוב בבטנו.

"אני שמחה שהכרתי אותך, אני מצפה לנו חברות נפלאה" קרצה לו ניקול ויצאה מהחדר בזמן הצלצול לשיעור הבא.

שני הבנים התקדמו במסדרון אל עבר הכיתה, בשניהם מתעוררים רגשות מוזרים.