במקום זר

זה לא כיף

אוקע, אממ כן. 

יש לי עכשיו רעיונות למלא עלילה

ואממ כן אני רוצה להעלות יותר פרקים כי איכשהו יש רק שבועיים לחופש. (עהההההההה אני הולכת ל התחרפן איך עבר ככ הרבה זמןןן) והעליתי רק 3 או פחות פרקים אז כןןןן

קוץקוץ בואו נתחילללל

"האם זו ההרגשה של דיכאון?" חשב כריסטופר בזמן שהתהפך במיטתו, השעה הייתה שבע וחצי, והוא שנא את הבוקר. שנא את הצהריים. שנא את הערב. שנא כל שנייה וכל דקה וכל שעה וכל יום ואת כל החודש וחצי האחרונים בלי אלכס. 

אבל הוא היה חייב לקום. 

הוא התרומם ממקומו ועטף את רגלו בסד האפור, לאחר מכן צחצח שיניים והתארגן. 

הוא לבש חולצה בצבע חקי עם צווארון חום מחובר אלייה, ומכנסיים לבנים. ידיו רעדו בזמן שסידר את הצווארון- זה היה פריט הלבוש המועדף על אלכס. 

לא עברה דקה אחת בלי שהרהר והתגעגע לאהובו היחיד, עברה בתוכו המחשבה שאולי כדי לו פשוט להפסיק להאמין, אבל הוא המשיך להשאר חזק. 

להשאר חזק בשביל אלכס. 

הוא לא ידע מה איתו, הוא רק ידע שהוא סובל, אביו השתחרר מהכלא, מי יודע איפה הוא עכשיו. ואיפה אלכס עכשיו. 

הוא ירד למטה, אל הכניסה לביתו, ופגש בניקול. "אז, איך אתה?" היא שאלה אותו באכפתיות. 

"לא משהו" הוא הודה. 

"זה קשה גם לי, אבל הוא יחזור" 

כריסטופר משך בכתפיו. 

הוא בעט בפח ברחוב, הוא שנא את האי ידיעה, לא רק של המועד שבו אלכס יחזור, אלא הידיעה אם אלכס בכלל בסדר...

אם יש "הוא" בכלל...

"לא!" חשב מוחו של אלכס. "זה לא יקרה!"

הוא המשיך ללכת ברחוב, שונא כל שנייה בלי אלכס. 

הנער נפרד מניקול ועלה על האוטובוס. הוא הלך להיפרד מריילה, אשר הייתה אמורה כבר לחזור לעולמה, אך החליטה לצאת לבקר ביפן- מאז שהתמכרה לסדרות האנימה. 

(טרילילי גם אני רואה אנימה)

הוא הגיע אל בייתה, היא נופפה לו לשלום וחיבקה אותו חיבוק עצוב. 

"אני מניחה שהוא חזר לעולם שלו אחרי הכל" אמרה והסתכלה אל האדמה, כמו שעשתה בשלוש בפעמים שנפגשו. בדיוק את אותן  המילים, חוץ מהפעם הראשונה- שהיא התפרקה לגמרי, ואז חטפה התקף זעם על אלכס. ואז על אבא של אלכס. ואז שוב על אבא של אלכס, ואז הייתה ככ עצובה ומותשת מכך שעפה ללא שליטה ככ הרבה פעמים שהלכה לישון.