במקום זר

המבחן האחרון

''עברת'' זה מה ששמע גם מהמורה ליקומים.
אמנם תוצאות מבחנו לא היו מזהירות, אבל הוא עבר.
זה היה בלתי יאמן.
הוא כבר חיכה לכך שיכנס לביתו ויאמר את החדשות המרעישות לאימו.
אבל ידע שהוא לא צריך להחפז, נשארו לו עוד 2 בחינות לעבור.
וולפגאן צייץ מתיקו של אלכס בחיבה, מחפש אחר חטיפים.
הנער נאנח, הוא הוציא מכיסו שרשרת נוצצת זהובה והביא אותה לחברו הקטן.
הוא כירסם את חטיפו הטעים בשקט.
אלכס הלך במסדרונות אל החממה, אל הבוחן בביולוגיה, הנושא שלמדו בשנים האחרונות היה- ביולוגית הצמחים- מהמבחן הזה אלכס לא חשש, הוא היה בקיא בחומר ואף הצטיין בו, הרי הוא היה אלף אדמה, וזה היה כוחו- עבודה עם צמחים.
וולפגאן סיים את השרשרת, הוא צייץ לקבלת עוד תשופר.
"לא וולפי! אכלת מספיק, זה לא בריא" הסביר אלכס.
החיה הקטנה צייצה במחאה, היא פתחה את הרוכסן והסתכלה בעיניי בעלה.
האלף התמוגג וליטף את וולפגאן.
"אני רוצה, באמת, אבל אי אפשר!'' אלכס ניסה לשכנע את החפרפרת בעלת המקור.
החיה נכנסה לתיקה, פולטת ציוץ עליז.
אלכס סגר את התיק ונכנס אל החממה.
המורה הבחין בו וחייך,  פרופסור קרול הביא לו את הדף הצהבהב.
לאחר 20 דקות אלכס סיים למלא את הדף.
המורה חייך אליו חיוך זורח וקרא את התשובות.
"93 אלכס, כל הכבוד!".
האלף הצעיר זרח מאושר.
קרול הרים את ידו אל מול זו של הנער ללחיצה, אך אלכס התנפל עליו בחיבוק.
"תודה קרול, לא אשכח אותך לעולם" הוא אמר בקול עצוב- פוחד לעזוב לאחר הבחינות.
"גם אני אלכס, גם אני" המורה ענה,
"אם תצטרך אותי, קח את זה" הוא הגיש לאלף קונכייה ירוקה.
''תדבר לתוכה אם תהייה בסכנה או אם סתם תרצה לדבר, אני פה".
אלכס חייך והכניס את הקונכייה לכיסו.
וולפגאן שמע את הרעש וצייץ, חושב שאולי בעליו שינה את דעתו.
"מצטער וולפגאן, עדיין לא" אמר האלף ברוך.
אלכס נשם עמוק. המבחן האחרון עמד בפתח. אלכס ידע שהוא לא עומד לעבור אותו, ובבטנו כוננה תחושה מוזרה.
"הנה זה בא'' אמר לעצמו ונכנס בחדר המעבדה הגדולה.
המורה, גברת נוסבאום, היא מורה נמוכה ומפחידה. אלפית אוויר קשוחה.
היא קראה לכל האלפים להתאסף סביבה. "היום זה היום הגדול" היא קראה בקול צרוד, ''סוף כל סוף, הפעם באמת, אתם תעברו ממקום למקום על ידי מעברי עולמות".
אלכס נרעד. כל שיעוריו בשלוש השנים הללו הסתכמו במקום הזה. בשיעור הם לא באמת עברו ממקום למקום, והם לא נכנסו לחורי תולעת אמיתיים. הם פשוט למדו לשלוט במוחם וברמת הריכוז שלהם. לרוע המזל, הדברים האלו היו נוראים אצל אלכס, השליטה המוחית שלו הייתה נמוכה מהממוצע, לגמרי.
"אני מקווה שכולכם תעברו" המורה אמרה והסתכלה על אלכס.
כאילו שהזמן חזר על עצמו- קריאות וצחקוקים נשמעו סביב האלף המתולתל.
לאחר כמה דקות כולם עמדו בתור כדי להכנס לחור התולעת, משם הם היו אמורים לעבור לקצה החדר. במידה ומישהו היה נתקע בתוך החור, גברת נוסבאום יכלה לחלץ אותו במהרה.
התור התקצר עוד ועוד.
אלכס חיזק את אחיזת תיקו אשר היה עליו כל הזמן.
וולפגאן השמיע ציוץ קטן ומעודד.
הגיע תורו של הנער.
הוא נשם עמוק וצעד צעד אחד קדימה.
לא עבר הרבה זמן ואלכס עצם את בחוזקה. לאחר חלקיק שנייה הוא קפץ, מקופל לכדי כדור אל תוך החור הכחול המפחיד.
לאחר כמה שניות אלכס פקח את עיניו. הוא הבין שמשהו לא בסדר. ממש לא.