במקום זר

הביתה

ריילה פקחה אט אט את עיניה.

רעש משב רוח מילא את החדר, היא התעוררה.

אלכס רכן מולה ונופף באצבעותיו אל מול פניה.

"כמה את רואה?" הוא הושיט כמה מאצבעותיו אל פנייה.

ידיו של האלף זזו, אך ריילה הצליחה לפענח את הדבר. 

"שתיים" היא הצליחה לומר.

אלכס נשף אוויר בהקלה.

הנערה החלה להתרומם. "אל תשבי" הוא אמר. ריילה התיישבה למרות דרישותיו. כאב חד תקף את גבה, לאחר כמה שניות הוא שכח.

כריסטופר הגיע גם הוא, הנער נשק לחברו וצנח על המיטה.

"אלכס, אולי תלך לישון? ארבע בבוקר!" הנער האדמוני קרא, שוכב.

"כמה זמן הייתי מעולפת?" ריילה מלמלה בשאלה.

"כמה שעות" כריסטופר קרא, מתכרבל בשמיכה ומפהק.

"טוב, בהיחשב לכל האנרגיה שבטח הוצאת רק כדי לשלוט בכיוון של החור, הפרצה והאיתור שלי- ברור שאת תהיי מותשת לגמרי" אלכס חייך אליה חיוך מעודד.

"אני בסדר!" האלפית נפנפה בידה וניסתה לקום, היא התרוממה. "רק כדי להיות בטוחה, אתה אלכס, נכון?" היא דחפה את אצבעתה אל מצחו של האלף.

"כן" אלכס אמר והזיז את ריילה בזהירות ממצחו.

"מי את?" הוא שאל את האלפית.

"אני ריילה" היא אמרה. "אני בת 19, אני גששית מובחרת באוניברסיטה". 

"אני כריסטופר" הנער האדמוני אמר, הוציא את השמיכה מעל גופו ונעמד, הוא התקדם אליה עם הקביים שלו וחייך.

ריילה חייכה גם כן, "אז, אלכס. אני לא בטוחה אם הזיתי או חלמתי,  אבל כשהגעתי ראיתי אותך ואת... וכבכן, את כריסטופר..." היא מיששה את עורפה בביישנות.

"עושים את זה?" הנער נשק לאלכס נשיקה עמוקה ומלבבת. 

"אממ, כן" ריילה אישרה לאחר כמה שניות, שבהן אלכס נראה עצוב מאוד להיפרד משפתיו של חברו.

"טוב, אלכס" ריילה התמתחה, ונראה כאילו כוחה מתחיל לחזור אלייה.

"המורה שלך, נולאן- הוא שלח לי כתובת של איזה מישהו שאני אמורה שאנחנו אמורים להיות אצלו כמה שבועות, כדי שאאמן אותך בריכוז ושליטה מוחית, ואז נוכל לחזור אל העולם שלנו" עינייה האפורות נצצו.

"כדי שתחזור הבייתה" היא אמרה בצורה מעוררת השראה, היא כניראה ציפתה שאלכס פשוט יקפוץ אל הדלת, אבל קרה משהו אחד לגמרי.

כריסטופר יבב ונצמד אל אלכס כמו סופר-גלו. "את לא לוקחת אותו לשום מקום!" הוא אמר בכעס ילדותי והחזיק בזרועו של חברו כמו ילד קטן.