במקום זר

בבית הקפה

טוב אני מרגישה שאני חייבת לכם פרק  כי עשיתי הפסקה דיי גדולה בוואטפד.

בקיצור בואו נתחיל!

כריסטופר התעורר בבוקר, והוא לא אהב את זה.

כבר שלושה שבועות עברו מאז האלפית- ריילה הגיעה אליהם.

השניים לא נפגשו הרבה עם ניקול- זו הייתה תקופה של הליכים משפטיים שבהם ניקול הייתה צריכה להעיד, אז לא היה לה זמן להפגש עם שני הבנים.

כבר כמעט חודשיים עברו מאז שהשניים נהיו זוג- והאהבה ביניהם הייתה חזקה ומדהימה.

האור סינוור את פניו של הנער האדמוני, והוא מחה בכעס- "לא! אני לא מסכים!" הוא קרא וזרק כרית אל עבר אלכס שפתח את החלון והאיר את החדר החשוך.

"קדימה כריסטופר, אנחנו נאחר לבית הספר!" האלף קרא ונישק את כריסטופר בלחיו.

הוא משך ברגלו וגרר אותו על הרצפה כמה מטרים עד דלת השירותים.  

כריסטופר נעמד באי רצון ואלכס דחף הושיט לו את הקביים. "חשבתי שתשכח מהם" כריסטופר אמר משום מה. 

"בחיים לא" אלכס חייך וכריסטופר נכנס לשירותים.

לאחר שיצא מבית השימוש הוא התנפל על אלכס- אשר חיכה לו מחוץ לדלת. 

הזוג נפל על המיטה וזה נשק לו בתשוקה. "אתה לא יכול לגרור אותי מהמיטה! הייתי באמצע חלום!" כריסטופר התלונן בילדותיות.

"על מה חלמת שזה היה כל כך חשוב?" אלכס שאל והתיישב על המיטה בזמן שכריסטופר חיבק את גבו.

"זה יהיה מוזר, אבל חלמתי על... החתונה שלנו" הוא לחש באוזנו המחודדת של האלף.

אלכס הסמיק וצבע בורדו עמוק נצבע בלחייו. 

"אני אוהב אותך כל כך" הוא אמר ונשק לחברו בתשוקה עדינה. 

השניים הגיעו אל בית הספר לאחר משהו כמו ארבעים דקות הליכה. ידיהם הופרדו והם נכנסו אל הכיתה. הם שמרו על פרופיל נמוך במהלך הלימודים ובסופו של דבר סיימו את את היום.

הטלפון של כריסטופר צלצל, זו הייתה ניקול. לאחר תום השיחה הנער סימס משהו להוריו והוביל את אלכס למקום שבו לא היה מעולם. "לאן אנחנו הולכים?" האלף שאל.

"לאוטובוס! ניקול מחכה לנו בבית קפה, היא רוצה קצת לראות אותנו". 

לאחר כמה דקות השניים כמו ישבו באוטובוס. 

כריסטופר החזיק בידו של אלכס. "אני חושב שזה הזמן".

"הזמן למה?" אלכס לא הבין.

כריסטופר נאנח ברוך. "אני חושב שזה הזמן... לגלות".

אלכס הבין, אך נתן לנער האדמוני להמשיך. "אנחנו כבר חודשיים ביחד, ניקול יודעת שאני הומו, ואני חושב שזה הזמן הנכון לבשר לה על הזוגיות בינינו".