יום רגיל בעבודה

16 2 1
                                    


הערת הכותבת:


אז יצא הספר שלקראתו התאמנתי באנגלית בעברית(גורלו של אפולו החמישי) אז אני אכתוב את הסיפור פעם באנגלית ופעם בעברית כדי לבדוק את ההתקדמות שלי וגם כי מעניין אותי איך זה בעברית

אני מקווה שתיהנו!(: ואשמח אם תשאירו אחריכם כוכבים(:

הפרק:

"אה, כן," אמיליה אמרה וניסתה להיראות אדישה ולא כמו מישהי שמתפוצצת מהתרגשות. כתולעת ספרי הרפתקאות פנטזיה היא תמיד רצתה שתהיה עליה נבואה בדיוק כזאת. "הנבואה ההיא. ילכו השניים להציל שני עולמות. יגלו בחמישה ימים הרבה סודות. יחזרו האנושית והפיון עם הרבה תקוות. " ג'וני אמר לה את הנבואה כשהסביר לה על העולם שלהם עוד כשהיו בכדור הארץ לפני חדר הישיבות. "מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו?" אמיליה שאלה בקול אדיש את ג'וני. הוא קימט את המצח בתשובה. "אנחנו צריכים להתחיל את המסע שלנו, כמובן, כמו שאומרת הנבואה. יש לנו חמישה ימים לפני שיקרה... משהו. אנחנו צריכים לגלות מה, ורצוי שנגלה עד מחר בערב מקסימום. יש לי רעיון איפה להתחיל. נעוף אל ' יער הערפל '." אמיליה בהתה בפיון בהתרשמות ועם פה ועיניים פעורים לרווחה. אפילו אחרי לפחות מיליון ואחת קריאות של ספרים, אמיליה לא חשבה על כלום ממה שג'וני אמר לה כרגע בקשר למסע. אבל רק מילה אחת ממש גם נשארה לה במוח. "נעוף?" היא שאלה בקול מוטרד. כנפיה הסגולות החדשות על הגב שלה היו תלויות עליה ברפיון בזמן שג'וני החזיק בה וכנראה מנע מהכנפיים שלה איכשהו לרפרף. אמיליה חשבה שאולי ג'וני יודע לעשות גם קסם כלשהו בגלל זה. ג'וני הנהן ונראה עכשיו כמו מישהו שנזכר במשהו כי הוא הסתכל עליה אחר כך במבט חד.  "את צודקת. אנחנו צריכים להתאמן. בואי נתחיל ללמד אותך לעוף. מחר נצא לדרך." הוא אמר. "אבל זה ישאיר לנו רק ארבעה ימים!" אמיליה מחתה בבטן קפואה מפחד וכמו שכחה לרגע שהיא מדברת עם אדם... שיהיה, פיון, זר והביישנות שלה כאילו פרחה ונעלמה עכשיו. אמיליה שילבה את הידיים שלה כדי שג'וני ואלפי הפיות (שהחלו לצאת ממש עכשיו מחדר הישיבות בתעופה מרשימה ובמבטים מרוצים או מוטרדים) לא יראו שהיא רועדת. "ובדיוק בגלל זה כדאי שנתחיל באימונים שלנו," ג'וני סיים לה את המשפט ואמיליה ניסתה לבלוע את הבחילה שעלתה לה.



Amelia in another world (שם זמני)Where stories live. Discover now