Amelia in another world (שם זמני)

אריאל

כל אחד ואחת קיבלו מהעוזר של המציג להיום (כפי שהסתבר לאריאל אחר כך, היו כמה מורים ועוזרים ועוזרות ומורות) מחברת ספירלה (בצבעים שונים לכל אחד ואחת) וקלמר. אריאל בחר לעצמו מחברת ספירלה עבה מאוד בצבע כחול וקלמר וורוד כהה לבנים. ילן בחר מחברת אדומה וקלמר אדום. יופי, חשב לעצמו אריאל. ככה לפחות אני אוכל להבחין בו ממרחק רב. האימונים במסך היורד נראו לו מזעזעים. הוא לא ראה את עצמו עושה שום דבר מזה.

הוא קיווה בכל מאודו שיוכל להתגנב הביתה, כמו הודיני. הוא היה מומחה בהתגנבויות, בגלל גובהו ומשקלו הנמוכים, בלשון המעטה. האיש האנונימי עם הקוקו בשיער השחור החלק שלו וצבע עור הגוף הלבן אמר להם עכשיו לדלג לרגע להיום על עיצוב שער המחברת שלהם ולכתוב כמה דברים עצמם בדפים הראשונים.

"דברים בעל טבעיות שלכם," הוא הדגיש. אריאל היסס. מעולם לא קרה לו משהו על טבעי עד הטלפון מחוגה המפחיד ההוא. אז הוא הסתכל מסביב בלב דופק בפחד. ילן בינתיים נראה שקוע בעצמו להפתעתו והוא התחיל לכתוב. כשאריאל ניסה להציץ ילן הסמיק ונרתע ממנו ועכשיו הוא כתב לבד בצד הרחוק של השולחן משום מה. אריאל נתקף פחד. הוא פחד להיות לבד כאן במקום הזה.

"כן, חמוד? הכל בסדר?" עוזרת אחת ניגשה אליו בקול נעים ובסבר פנים טובים. אריאל נשם עמוק. הגיע הזמן לקפוץ למים. הוא אמר לעצמו. "כן. אני - אני לא יודע מה לכתוב." הוא פרץ בבכי מרוב פחד. "אף פעם לא קרה לי משהו, ו - ואני רגיל לגמרי. קחו אותי הביתה." הוא בכה. האישה ליטפה אותו. "ששש. חמוד. אני בטוחה שאתה כמונו. לא שאתה לא אחד האדם. אבל מבינינו. חשוב, חמוד, יש לך משהו מיוחד מחבריך? משהו שמבדיל אותך מכולם, לאו דווקא שליטה בכוח כלשהו?" האישה שאלה אותו בקול נעים, ואריל הפסיק לבכות, בהפתעה. למעשה, כן, היו לו כמה דברים.. הוא סיפר לאישה על האהבה שלו להיסטוריה ולכתיבה ולעברית ולארכיאלוגיה. האישה סימנה לו בידה להתחיל לכתוב. אריאל בהה במחברת, דמעות מביכות עדיין מתגלגלות על פניו. אבל האישה הלכה כבר לדבר עם כל המורים. הוא נשם עמוק, כחכח בגרונו במבוכה והסמיק, אבל נראה לשמחתו שאף אחד לא שם לב, או שלאף אחד לא אכפת, בקטע טוב. הוא מיהר לכתוב.

כעבור שעה

אריאל שחה בתוך המים שהיו בבריכה ענקית וסגורה בבהלה. הוא היה קלאוסטרופובי והוא גם פחד מהחושך ומגבהים וממה לא. אבל המורה בעל הקוקו עם השיער השחור החלק אמר לו שמה שהוא כתב הבהיר לו שהוא נושם במים, ושאין לו מה לפחד. אריאל אכן נשם עכשיו במים, אבל הפחד הטבעי עוד היה בו, ולא נראה שהוא מתכוון לעזוב. הוא שחה לכל הכיוונים. נראה שמשהו פה הגביר את יכולות השחייה שלו. עכשיו הוא נעצר, כי הוא שמע משהו. מישהו תפס בכתפו ואריאל קפץ בבהלה. "היי," אמר המישהו. "אני דין. נראה שאנחנו באימונים האלה שדיברו עליהם עכשיו. והחדר התרוקן עכשיו מהמים. יש כאן עוד מישהו שנושם במים - " דין הצביע ביד לבנת עור וביד שמאל גם על נער ביישן שחייך אליהם לרגע ואז חזר לבהות בחדר בעיניים שחורות טובות וגדולות ומפוחדות -