Amelia in another world (שם זמני)

אריאל

הערת הכותב:

אז מה דעתכםן על הספר בינתיים? אתם רוציםות שאמשיך אותו? יש לכםן דיעות עליו, אולי גם? הערות, הארות על הפרקים? רעיונות אולי מה יקרה בהמשך? אתם מוזמניםות לכתוב!(: כוכבי מוטיבציה חמודים שלכםן ואני ממשיך!

פרק 4

למחרת אריאל וחבריו החדשים לביתן הלכו (במבוכה נוספת שוב, ואחרי התארגנות בוקר ארוכה ושקטה ומביכה בבקתה) לארוחת בוקר בחדר האוכל המושקע, עד שאריאל הרגיש לא נעים רק מלהיות שם. היום היו שם הרבה יותר אנשים, והם הלכו במבוכה עד שהם מצאו שולחן פנויי בשבילם וחזרו לקפיטריה עם כל הטבחים והמזנונים לקחת להם אוכל ודברים ואז שוב לשולחן האבן האפור שלהם, ואריאל הבין שככה אוכלים כאן תמיד. מישהו חייך אליו בתור לקחת צלחות לבנות וסכו"ם וכוסות, ואריאל נצמד אליו עקב כך והם דיברו קצת על אתמול ועל הנהג ועל ההתקשרות המוזרה הזאת בטלפון בזמן שהמשיכו עם הציוד לקחת להם גם אוכל ומים ומיצים ושוקו. אריאל שמח לגלות בבוקר הבא שלכולם התקשרו ככה או שלחו מכתבים לדואר שלהם באופן משונה. "ואוו," אמר לו הילד שאריאל התחבר אליו כשהם הלכו אחרי החברים שלהם ואיש אחד למקום שנראה כמו בקתה ענקית. "לגמרי," אריאל הסכים איתו. תוך כדי כך אריאל תהה אם ישן היום עם אותם אנשים שאיתם הוא ישן אתמול. נראה לו שלא, כי היום היו פה מיליון אנשים. אריאל הבחין עכשיו שחלק מהם הלכו הבוקר. אריאל התעצב. הם היו נחמדים. הוא הסתכל עכשיו סביב בניסיון לצאת מהמחשבות העצובות שלו. כשהם סיימו הנהג מצא את כל הקבוצה החדשה והם הלכו בעקבותיו. לבסוף הוא נפרד מהם בחיוך לעידוד אחרי שהוא דיבר עם בן ובת מבוגרים, והם הנהנו לו והנהג הלך בנפנוף.

אריאל הסתכל סביב שוב בעצב מהפרידה. על רצפת העץ שעליה הם עמדו היו מזרונים כחולים, רבבות מזרונים כחולים. אריאל תהה מי האיש או האישה המסכנים שפרשו אותם ככה על הרצפה ברבבות. אבל יותר מזה הוא ריחם על עצמו שוב. אריאל שנא ספורט. בבית הספר הוא תמיד נכשל בזה - מה שלמרבה האירוניה, כולם תמיד הצליחו בו הכי טוב. אבל לאאא. אריאל היה חייב להיות היוצא דופן בכל דבר, גם בדבר הקטן ביותר בחייו. הוא היה אלוף ההיסטוריה במקום ובעברית, עוד שני מקצועות שכולם תיעבו. אבל אריאל התאהב בהם בסתר. הוא קרא וראה עליהם כל מה שיכל לרוב(אלא אם כן גם לדעתו זה היה משעמם) והשיג וגם ראה בטלוויזיה ובמחשב בשקיקה. עכשיו הוא סקר (בבטן מתהפכת למחשבות) את החדר לפניו. הילד נצמד אליו לשם שינויי. "דרך אגב, אני ילן," הילד לחש לו באימה למראה האיש, שעכשיו הגיע אליהם. אריאל משך בכתפיו והנהן. "אני אריאל. רגע...אתה לא מישראל?"