Amelia in another world (שם זמני)

אריאל

הערת הכותב:

דיעות/היערות על הספר? רעיונות מה יקרה אולי בהמשך? מחשבות על הפרק?

 כוכבים ואני ממשיך!

הפרק:

אריאל היה מפוחד לגמרי עכשיו על מיניבוס לבן שנסע על הכביש המהיר עם עוד אנשים וילדים ונערים ועם נהג קשיש (שנראה שיכול להיות סבא שלו ושל אחיו הקטן ושיכול גם להפוך לרוח רפאים בכל רגע, מה שהלחיץ את אריאל.). הוא הסתכל על הנהג מקומט העור באימה עקב כך, משוכנע שבעוד רגע האיש ינשום את נשימתו האחרונה, ואז ינבול ולא זז כמו הפרחים שאריאל קוטף ואז לא מצליח לגדל. התיק שלו היה עליו והוא חיבק אותו באימה. כן, זה היה מביך, במיוחד בהתחשב בסוד שלו, שאותו הוא קבר תמיד עמוק בפנים, אבל לא הייתה לו ברירה. הוא פחד מאוד מהנסיעה הזאת ומהאיש הזה, שהיה בטוח שיכול לעשות הכל, החל מלעוף ועד מלירות אש מכפות ידיו, כי הוא כבר היה במקום הקסום הזה שאליו הם נוסעים כנראה כבר המון זמן. אריאל ישב מאחוריו במושבים לנכים, במחשבה שככה הוא קרוב לנהג המפחיד הזה, שנראה כאילו שהוא יכול להשקיט מהומה בקלות לפחות, אז גם לכן אריאל התיישב מאחוריו, וגם כי הייתה לו עקמת ובעיה ברגליים עקב פציעה ישנה, אריאל צלע לנצח וקצת כאב לו לפעמים ממנה גם. שאר המושבים לא היו נוחים לו בגלל זה לרוב, אלא אם לא הייתה לו ברירה. משום מה אף אחד מהנוסעים, ולא חשוב באיזה אוטובוס, לא שאל את אריאל למה הוא יושב שם. אריאל הניח במבוכה וכשהוא סמוק לרעיון ולאנשים שהם מבחינים בעקמת שלו ובצליעה הקבועה שלו עקב הנפילה רצינית מפעם ומניחים מיד למה הוא יושב שם.

תמיד חייכו אליו בסובלנות גם ובהבנה וברוך כשהוא כן העז להסתכל עליהם כשהוא לחוץ מזה. הלחיצה אותו תמיד הכתובת על מושב הנכים: אין להטריד את היושב בשאלות. עצם ההטרדה עלולה להיחשב כעבירה. אריאל הרגיש בגלל זה תמיד כמו פושע. אבל זה היה מותר לו לגמרי, ואפילו מטעם המדינה. כשהוא יהיה גדול אפילו יהיה מותר לו לחנות בחניית הנכים, כי הוא יקבל תעודת נכות משלו. אז למה הוא הרגיש ככה כמעט תמיד? עכשיו הוא הביט סביב באימה. שאר האנשים היו דוממים ושתקו גם הם או ישנו או נראו מלאי רחמים עצמאיים. אריאל לא ראה אף אחד מהם מעופף או עולה באש, ולכן נרגע כמעט מיד והרגיש כמעט בטיול משפחתי כשהם עלו למיניבוס. הוא הרגיש כמו במין טיול מוזר בסופו של דבר. הוא הסתכל עכשיו סביב שוב.

כולם היו עם תיקים קטנים, וחלק גם אף עם שק שינה וכובעי צמר ועוד דברים אישיים. מישהו כתב ביומן האישי שלו בכיסא אחד ונראה שקוע בעצמו. אריאל הבין מיד, שגם הם דיברו עם האישה הזאת, או לפחות עם עוד נציג למה שזה לא יהיה. מרוב פחד ועייפות, אריאל נרדם לבסוף במושבו השחור והרך והנעים, והתעורר עקב ניטול עז של גופו של הנהג, שהסתכל עליו בתהייה. הוא פקח עיניים במאמץ והנהן והתמתח, והנהג הנהן אליו בחזרה, והלך להעיר אחרים.