Amelia in another world (שם זמני)

פאנפיק נוסף ל ' להתבגר ' (' להיות בשוליים ' )

אני מבטל את הספר הקודם, אני גם ככה רוצה להוציא אותו לאור עצמאית מתישהו. ואני מתחיל פאנפיק חדש ל ' להתבגר ' 

בטוח יצא לכם פעם לעבור לידינו. בטח אפילו לא העפתם מבט. ישבנו על ספסל או על הריצפה. 

אלוהים, בחיים לא התביישתי ככה. אלוהים, בחיים הפנים שלי לא בערו ככה מחום של בושה מכולה לרדת במדרגות עם תיק על הגב.

כרגע, ערב. השעה היא עשר בדיוק בערב. אני אישית עומד בשיער ארוך וחום ופרוע למול מסעדה מאחורי שיח ואני צופה בערגה באנשים אוכלים. הבטן שלי רוטטת בקנאה למראה הטעים הזה, שלא ראיתי מזמן. אישה, בערך בשנות החמישים המאוחרות שלה, מסתכלת עליי לפתע כשהיא קולטת אותי ומחייכת אליי. אני לא מחזיר לה חיוך, אלא רק מבט תוהה, כי אני יודע שברגע שאני אעשה את המהלך שלי היא תשנא אותי, אם לא תתעב אותי. היא נהיית נבוכה וחוזרת לאכול בשקט את ההמבורגר שלה. כיוון שנצבט לי הלב, כי היא נראית לי אדם טוב, אני בוחר לא לעשות את המהלך שלי עליה, ובוחן אנשים פוטנציאלים אחרים לדבר. הנה אחד, שנראה שלא חסר לו כסף, אם לשפוט לפי תיק מפוצץ שיש לו עליו וכמה שטרות ביד, והמבט המשועמם כמעט שהוא מעיף עליהם. על השולחן יש לו שקית מלאה באוכל מהמסעדה, אם לשפוט לפי הסמל, שהיה עליה, כמו גם הסמל שעל חזית המסעדה השקופה. הלב שלי פועם בכוח, כי אני יודע שהרגע מתקרב. האיש קם לשירותים עם התיק שלו.

לא, חברים שלי, זה לא שרציתי להיות גנב. וזה גם לא שנהייתי גנב. גנבתי רק אוכל ודברים שהייתי צריך, ואפילו עבדתי בדלפק במסעדה. אבל הבית שלי היה גרוע. על הפנים. לא קיבלו אותי. העיפו אותי. וכך מצאתי את עצמי מתגלגל ברחוב, המום לגמרי מגורלי, הלא מוצדק, ומתחיל להבין אנשים כמוני.

"הסדרה 'להתבגר' מלווה את בני הנוער בבעיות שונות בהן הם נתקלים בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט', חלקם ממשיכים יחד וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר."

בבית שנאו אותי. בבית הספר התעלמו ממני כאילו הייתי אוויר. אז ברחתי. טוב, גם הוציאו אותי. בבית הספר הייתי זה שכולם באים אליו. אבל לא כדי לתת צ'אפחות או כיפיים, אלא כדי להשפיל אותי, ועוד מול קהל של נערים ונערות נוספים. אז כך יצא שאמרתי לאמא שאני הולך לבית הספר כרגיל, ובעצם ברחתי.