Amelia in another world (שם זמני)

"יש לנו כנפיים!"

כעבור כמה ימים הם רצו בתוך ערפל. וזה היה הערפל הכבד ביותר שאמיליה חוותה בחיים שלה. לראשונה בחייה היא גם ממש הבינה את המושג ' ערפל '.  בזמן שהיא רצה כשהיא מחזיקה ביד של ג'וני כדי לא לאבד אותו, אמיליה מצמצה כמה פעמים כדי לבחון את הסביבה שלהם. הכול היה אפור נורא, ורק כשהם הלכו לנקודה מסויימת הכול כמו הלך אחורה במהירות וקור כמעט הקפיא אותה לפתע במקומה, אבל ג'וני משך אותה אז וגרם לה להמשיך לרוץ. "למה בכלל אנחנו רצים? יש לנו... כנפיים..." אמיליה הצליחה לשאול לבסוף בזמן הריצה. מיד אחרי זה היא שתקה מעכשיו, כי נגמר לה הכוח לדבר. ג'וני הסתכל עליה לרגע ונראה לחוץ ושטוף זיעה של עייפות. "כי אני מרגיש במשהו שרודף אחרינו. משהו גדול. את לא מרגישה בזה? תיזכרי לרגע באימונים שלנו." הוא אמר לה בהתנשפויות ואז שתק גם הוא ואמיליה הבינה שהוא מותש כמוהה. לכן היא התרכזה. מעבר לקור, עכשיו היא הבחינה, היא הרגישה גם חום מדי פעם. היא ניסתה להרגיש אם זה חום של מחלה, אבל היא לא הרגישה לעצמה חולה מעבר לעייפות של הריצה. "חום," היא פלטה. אבל ג'וני נעצר לפתע עכשיו ואמיליה צווחה בבהלה עד שהיא החליקה לעצירה בעזרת ג'וני. "תהיי בשקט," הוא אמר לה בלחש אחרי ששניהם התאוששו מהריצה המטורפת, התאוששות שכללה הקאות של שניהם והליכה כמה צעדים קדימה אחר כך. אמיליה שמחה עכשיו על ריח הגשם שהסיח את דעתה מכך. "למה?" היא שאלה בשקט גם, בעיקר בגלל שזה כל מה שהצליחה. ג'וני הניח אצבע על שפתיו ואז אמיליה ראתה את זה בפעם הראשונה, כנראה כי היא נחה סוף סוף ויכלה להסתכל יותר זמן סביבה;

היא ראתה אש שהופיעה משום מקום. זה נראה כמו קמין בלתי נראה שפועל ואז נעלם בבת אחת, וככה שוב ושוב. היא צווחה מפחד כשקלטה שזה קורה שוב ושוב וג'וני סתם לה את הפה בידו השנייה. "ששש. אסור שהם ישמעו אותנו." הוא אמר לה במהירות. "אסורשמיישמעמה?" אמיליה הצליחה להגיד רק את זה בקול חלוש בגלל היד של ג'וני שהייתה לה על הפה שלה. "לא מי," ג'וני אמר לה בהיסח הדעת בזמן ששניהם התיישבו על ריצפה קשה וקרירה באיטיות, עדיין בלי לעזוב אחד את היד של השנייה. "אלא מה."