The first cry-Larry Stylinson

פרק 28

נקודת מבט הארי:)

עברו יומיים מאז שלואי סיפר לי על החתונה. אני הולך עכשיו עם השומר של לואי לקניון לקנות חליפה. אני כל כך מתרגש.
"ביי לולו, אני הולך" צעקתי והלכתי לדלת.
"חכה רגע!" נשמעה צעקה מאחורי. הסתובבתי ללואי במבט שואל.
"נשיקה?" הוא אמר והתקרב אליי. נישקתי את שפתיו עם כל כך הרבה תשוקה. התנתקנו ולואי בחן את גופי.
"מה?" שאלתי בגיחוך קל.
"סתם... למה התלבשת ככה?" הוא שאל.
"מ-מה? אני חושב שפשוט... זה מה שמצאתי?" יותר שאלתי מאמרתי.  
"אוקיי בייבי, תהנה" הוא אמר, חטף נשיקה משפתיי והלך.

***

הגענו לקניון. ראיתי בזווית העין שלי את החנות גוצ'י. אני לא רוצה שלואי ישלם עליי יותר מדי, אך לא כל יום אני מתחתן.
"אני הולך לשם, תחכה לי כאן" אמרתי לשומר של לואי והלכתי לחנות. התחלתי להסתכל על כל מני חליפות עד שאחת המוכרות נגשה אליי.
"סליחה. אתה יכול לצאת בבקשה?" היא שאלה.
"מ-מה? למה? אתם סוגרים?" שאלתי בלחץ.
"לא, פשוט אתה לא נראה אחד עם יותר מדי כסף וזו חנות מאוד יקרה" היא אמרה.
"הו, אין לי בעיה של כסף, זה בסדר. אני רוצה בבקשה את החליפה הזאת" אמרתי והגשתי לה את החליפה.
"אני מצטערת, ביקשתי שתצא" היא אמרה, לקחה את החליפה והחזירה אותה למדף. רצתי מהחנות בבכי לעבר השומר של לואי.
"הי, מה קרה?" הוא שאל.
"ה...הי-היא לא נותנת לי. היא אומרת שאין לי כסף" אני ממלמל.
"הי, תרגע, אתה רוצה שאתקשר ללואי?" הוא שאל והושיב אותי על אחד הכסאות.
"כ-כן בבקשה" ביקשתי. הוא הוציא את הטלפון וחייג ללואי.
"הוא מגיע בעוד חמש דקות" הוא אמר לאחר שניתק.

עברו חמש דקות וראיתי את לואי, מייק ושרוליין בכניסה של הקניון. רצתי אליו וחיבקתי אותו.
"הי, מה קרה?" הוא שאל ונשק לראשי.
"המוכרת... היא אמרה לי לצאת כי אין לי כסף." אמרתי והתייפחתי לחזהו.
"שששש, הכל בסדר. בוא נלך לקנות את מה שרצית." הוא אמר ואחז בידי.
"אבא אפשר כזה?" שרוליין שאלה והצביעה על חנות הגלידה.
"אחר כך" אמרתי ואחזתי בידה. נכנסנו שוב לגוצ'י והפעם המוכרת מיד הגיעה.
"איזו חליפה רצית?" לואי שאל. הלכתי אל החליפה שרציתי מקודם.
"זה!" אמרתי והראיתי לו את החליפה.
"תלך למדוד. אני הולך לקנות להם גלידה." לואי אמר ויצא מהחנות. נכנסתי לאחד מתאי המדידה ולבשתי את החליפה. זאת הייתה חליפה שחורה, עם מכופתרת לבנה מתחת. היא ישבה עליי מהמם.
לבשתי חזרה את הבגדים שלי ויצאתי מתא ההלבשה, בדיוק לואי והילדים נכנסנו לחנות.
"סיימת?" לואי שאל והנהנתי.
"לולו, צריך לקנות גם למייקי ושרוליין בגדים" אמרתי.
"הו, נכון. מייקי תלך עם אבא לבחור חליפה, אני אלך עם שר לבחור שמלה" לואי אמר, הנהנתי ולקחתי את מייק למחלקת הילדים.
"היי, סליחה על מקודם. אתם צריכים עזרה?" האישה ממקודם שאלה.
"כ-כן. אני צריך חליפה בשבילו" אמרתי והצבעתי על מייק. היא הלכה לאחד המדפים והביאה לי חליפה שחורה עם ורד כחול עלייה.
"מייקי, תמדוד את זה." אמרתי ונתתי לו את החליפה. הוא סיים להתלבש.
"וואו. ילד שלי" מלמלתי וירדתי על ברכי מושך אותו לחיבוק.
"סיימתם?" קולו של לואי נשמע מאחורינו. הסתובבתי רואה את שרוליין בשמלה לבנה ו-ורד ירוק עלייה.
"וואו, את יפייפיה שר" אמרתי וחיבקתי אותה.
"תודה אבא. אתה יודע שיש לי ולאבא לולו את אותו הורד?" היא שאלה וחיבקה אותי חזק.
"שששש, שר, זה הפתעה!" לואי אמר מאחורינו.
"מצטערת" היא לחשה.
"זה בסדר. בואי נלך לשלם על השמלה שלך." אמרתי והתקדמתי איתה לקופה. לואי ומייק מאחורינו.
"היי, אנחנו רוצים לשלם על שתי החליפות והשמלה" אמרתי למוכר שעמד בדלפק. הוא לקח את החליפות וסרק את הברקוד שעליהם.
"זה יוצא... חמשת אלפים תשע מאות חמישים ושתיים שקלים." הוא אמר, לואי מיד הוציא את הארנק מכיסו.
"בייבי, הכל בסדר." הוא לחש וליטף את גבי. המוכר לקח מלואי את כרטיס האשראי שלו והעביר אותו במכונה, הוא הכניס את החליפות והשמלה לשקית והגיש לנו, לואי לקח ממנו את כרטיס האשראי ואת השקית, אמר תודה ויצאנו מהחנות.
"תודה" אמרתי ונשקתי לשפתיו.
"אין בעד מה" הוא אמר.
"אתה מאמין שמחר אנחנו מתחתנים?!" שאלתי. זה עדיין לא נקלט לי.
"סוף סוף, כל כך חיכיתי לזה" הוא אמר ואחז במותניי.
"אבא לולו, אפשר לקנות כזה?" שרוליין שאלה והצביעה לחנות צעצועים. לואי נאנח.
"שרוליין, בואי אליי רגע" לואי אמר, היא באה והוא הרים אותה בידיו.
"כן אבא?" היא שאלה בחיוך.
"אני אקנה לך את הצעצוע, אבל נכון שאמרנו שלא מבקשים כל דבר שרואים? זה בזבוז של כסף" הוא אמר והוריד אותה לרצפה.
"אוקיי" היא אמרה והשפילה את ראשה.
"בייבי, תלך איתה ועם מייק לקנות את זה, אני עוד רגע אחזור." לואי אמר. הנהנתי והלכתי איתם לחנות צעצועים.

-

"לואי, תגלה לי מה זה" ביקשתי. כשהלכתי עם הילדים לקנות צעצועים, לואי הלך לאחת מחנויות התכשיטים שהייתה בקניון.
"האז, אמרתי שזה הפתעה. אתה תדע מחר" הוא אמר. בדיוק הגענו הביתה.
"מייקי, תקום, הגענו הביתה" אמרתי והרמתי אותו בידיי. לואי הרים את שרוליין בידיו ונכנסנו בשער הכניסה. השכבנו את מייק ושרוליין במיטות שלהם ויצאנו. לפתע הטלפון של לואי התחיל לצלצל.
"מי זה?" שאלתי והתקרבתי אליו.
"ליאם" הוא ענה, ולחץ על הכפתור הירוק בטלפון.
"תשים על רמקול" אמרתי והוא העביר את הטלפון לרמקול.
"היי ליאם, גם הארי שומע אותך. מה קורה?" לואי אמר.
"היי, הכל בסדר. רציתי לשאול אם אני ונייל יכולים לבוא אליכם עכשיו? יש לנו משהו לספר לכם" ליאם שאל מהצד השני של הטלפון.
"כן, כן כמובן. אתם יכולים לבוא." לואי ענה.
"אוקיי, אנחנו אצליכם בעוד חמש דקות" ליאם ענה וניתק את הטלפון.

לאחר חמש דקות נשמעה דפיקה בדלת.
"פתוח" צעקתי מהספה בסלון. הדלת נפתחה וליאם ונייל עמדו בכניסה. הם באו והתיישבו לידי על הספה.
"מזל טוב, אחי" ליאם אמר ותפך על שכמי.
"תודה" עניתי ובדיוק לואי הגיע לסלון. קמתי מהספה והוא התיישב במקומי, מיד התיישבתי עליו ושיחקתי באצבעותיו.
"אז... מה רציתם?" לואי שאל.
"רצינו לספר לכם משהו, אבל בבקשה ממכם, תקבלו אותנו כמו שאנחנו. אל תעשו לנו פה סיפו-"
"אנחנו ביחד" נייל התפרץ וקטע את ליאם.
"אנחנו יודעים" לואי אמר וליטף את גב כף היד שלי.
"מ-מה? איך אתם יודעים?" ליאם שאל בהיסוס.
"זה היה צפוי, אתם הייתם קרובים מתמיד בזמן האחרון" לואי ענה.
"את האמת, תמיד חשבתי שאתם יכולים להיות זוג נחמד ביחד" אמרתי וכולם גיכחו.
"אני חושב שנחזור הביתה, יש לכולנו יום ארוך מחר" נייל אמר, כולנו הסכמנו והם הלכו.
"אתה רוצה ללכת לישון?" לואי שאל.
"כן, אבל אני יכול לשאול משהו קודם?" שאלתי.
"כמובן" לואי ענה והנהן. לקחתי נשימה עמוקה ליפני שעניתי.
"הזמנת את אחותי לחתונה?" שאלתי.
"אני חושב שהיא הייתה בין המוזמנים, כן אני חושב שהזמנתי אותה" הוא ענה.
"אוקיי, תודה." אמרתי ונשקתי לשפתיו. הלכנו לחדר שלנו והייתה על המיטה קופסא קטנה.
"החלטתי לתת לך אותה עכשיו" לואי אמר, אחז במותניי ונצמד אליי כך שחזהו צמוד לגבי. התקרבתי למתנה ולקחתי אותה בידיי. הורדתי ממנה את העטיפה והיה בתוך הקופסא שרשרת עם תליון של מגן דוד, וליד היה ורד כחול.
"וואו, זכרת שאני מאמין..." אמרתי בפה פעור.
"תראה, אני עד היום עונד את השרשרת שקנית לי" הוא אמר והראה לי את השרשרת.
"וואו... תודה." אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
"אה, הורד בשביל החליפה שלך למחר" הוא אמר, נשק לראשי והשתחרר מהחיבוק. פשטנו את בגדינו ונכנסנו מתחת לשמיכות.
"לילה טוב, אהוב שלי. אני לא יכול כבר לחכות למחר" הוא לחש ונשק לראשי.
"לילה טוב, אני אוהב אותך" הוא אמר ונרדם בין זרועותי.