The first cry-Larry Stylinson

פרק 16

נקודת מבט הארי:)

אתמול אני ולואי הדלקנו נרות נשמה יחד, היינו כל היום ביחד, אני הייתי מדוכא מעט אבל זה עבר.
"בוקר טוב בייבי" לואי אמר כשירדתי במדרגות למטבח.
"בוקר טוב..." מלמלתי בקול צרוד. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, גבו צמוד לחזה שלי. נתתי נשיקה קטנה לעורף שלו.
"אתה רעב?" הוא שאל.
"מאוד" אמרתי והתיישבתי באחד מכסאות הבר שהיו במטבח. מביט בלואי החצי עירום מבשל.
"יופי, אני מכין לך פנקייקים" הוא אמר.

"הארי, האוכל מוכן!" לואי קרא מהמטבח. כיביתי את הטלוויזיה והלכתי למטבח.
"תודה לולו" אמרתי והכנסתי פנקייק אחד מלא בסירופ מייפל לפי.
לפתע הטלפון שלי שהיה למעלה בחדר התחיל לצלצל. "אני אלך לענות" אמרתי. נתתי ללואי נשיקה קטנה ועליתי לחדר שלנו.
הרמתי את הטלפון וזה היה מספר לא מזוהה.
"מי זה?" שאלתי לטלפון ושמעתי רק נשימות.
"הלו?"
"עם מי אני מדבר?"
"עם מי אתה מדבר? אתה באמת שואל את זה?!" קול של אישה נשמעה והיא צווחה את דבריה. הקול שלה היה לי מוכר, אך אני לא זוכר מאיפה.
"סליחה, אני חושב שזו אי הבנה. את טעית במספר" אמרתי.
"לא, אני לא טעיתי במספר. אתה באמת לא זוכר אותי? אני, אני האישה שזיינת במועדון באותו לילה. ואתה יודע מה עכשיו? עכשיו נהרסו לי החיים. והכל בגללך" היא צווחה. עמדתי קפוא. לא מוציא מילה מפי.
"א-אני לא מבין, זה היה רק לילה אחד. איך אני הרסתי לך את החיים אם אנחנו אפילו לא מכירים?" שאלתי.
"אתה. בגללך אני עכשיו עם תינוק בבטן. ואני אפילו לא רוצה אותו, אתה הרסת לי את החיים" היא אמרה.
"שיט... פאק, לא אני לא יכול ליהיות אבא עכשיו!" צעקתי/לחשתי כדי שלואי לא ישמע.
"אתה מה?!" קולו של לואי נשמע מאחורי.
"פאק!" צווחתי לאוויר. לואי ברח. אני לא ארוץ אחריו, לא עכשיו.
"אני לא יודעת מה איתך אבל אני נגד הפלות. אני לא אעשה הפלה, אבל אני גם לא יגדל את התינוק הזה. ברגע שהוא נולד הוא באחריותך, אתה מטפל בו. ואני? אני סתם אישה שהוא בחיים לא יכיר" היא אמרה.
"א-אוקיי, אני צריך לעשות בשבילך משהו כרגע?" שאלתי בהיסוס.
"אני לא חושבת. אבל תודה בכל מקרה" היא אמרה.
"אוקיי, ביי" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
יצאתי מהחדר וירדתי למטה.
"לואי?" צעקתי "לואי. בבקשה תענה לי, אני מצטער. רק תבוא אליי ואסביר לך הכל. בבקשה" התחננתי. אך אף אחד לא ענה. יצאתי החוצה מהבית. "לואי? בבקשה תענה לי" אמרתי מרגיש דמעה זולגת על פניי אך מיהרתי לנגב אותה עם ידי. שמעתי יבבה קטנה מאחורי החומה של הבית. התקדמתי לחומה רואה את לואי יושב על הרצפה, מחבק את רגליו, פניו קבורות בין רגליו.
"לא!" הוא צווח "תעזוב אותי!" הוא אמר וקם על רגליו. הוא מיד ברח לבית והשאיר אותי בחוץ, עומד כשפניי מלאות בדמעות.

חזרתי לבית, עולה לחדר שלנו. נכנסתי וראיתי את לואי שוכב במיטה מכורבל בשמיכה דקה שמכסה את כל גופו הקטן.
"לולו, א-אני באמת מצטער. רק תתן לי להסביר את כל מה שקרה. בבקשה" ביקשתי אך הוא לא ענה. "בבקשה" ביקשתי דמעות זולגות מעיני. הוא הסתובב אליי וגם פניו מלאות בדמעות.
"מה אתה רוצה?" הוא שאל בקרירות.
"א-אני רק רוצה להסביר." אמרתי בשקט.
"אז קדימה, תסביר" הוא דרש בחוסר סבלנות.
"אוקיי. אז ליפני כמעט חצי שבוע, אני הייתי לבד, לגמרי לבד. אתה עזבת ולנייל, ליאם ומייסון בכלל אין זמן אליי. החלטתי יום אחד ללכת לאיזה בר שיש ברחוב. שתיתי והשתכרתי, רק רציתי לשכוח מהכל, מהלבד. בקיצור השתכרתי ואחת הברמניות התחילה לפלרטט איתי, ואני? אני זרמתי, כמו מטומטם ואני כלכך מצטער על זה. באמת. משם העניינים התגלגלו, אני מנחש שאתה יודע לאן... ואני באמת הכי מצטער בעולם. בבקשה תסלח לי" הסברתי את כל המצב המסובך שאנחנו נמצאים בו. אני באמת הכי מצטער בעולם ואני מקווה שהוא יבין אותי.
"א-אני באמת לא יודע מה להגיד. זה כלכך פגע בי, ועוד לחשוב שאתה הולך ליהיות אבא, ממישהו שהוא לא אני. אני באמת רוצה ליהיות לבד. אני אסלח לך, אבל כרגע תן לי ליהיות לבד. בבקשה" הוא ביקש. ירדה לי אבן מהלב שאמר שהוא יסלח לי.
"אוקיי, תודה שאתה מבין" אמרתי. נשקתי לראשו ויצאתי מהחדר.

-

עברו כבר כמעט ארבע שעות. לואי לא יצא מהחדר ואני רק יושב ושקוע במחשבות שלי בזמן שהטלוויזיה מולי דולקת.
לפתע הרגשתי ידיים קטנות עוטפות את גופי. חום גופו על חום גופי.
"אני סולח" הוא לחש לאוזני ונישק נשיקה קטנה לצווארי.
"אני אוהב אותך" אמרתי. הוא התיישב עלי כך שכל רגל שלו בצד אחר של גופי.
"גם אני" הוא לחש והניח את ראשו על כתפי.
"איך אוכל לגדל תינוק? אני צעיר, לא חוויתי שום דבר מחיי" אמרתי.
"הי, בייבי, הכל יהיה בסדר. אמא שלו רוצה אותו?" הוא שאל ונישק את שפתיי. הנדתי בראשי.
"היא לא רוצה אותו, והיא אמרה שהיא לא תעשה הפלה כי היא נגד זה. אז אצטרך לגדל אותו לבד, והוא לא יכיר אותה אף פעם" אמרתי וחיבקתי אותו, בוכה על חזהו.
"אני מבין. הכל יהיה בסדר. אתה ואני נהיה ההורים שלו. נהיה משפחה קטנה ומאושרת" הוא אמר, מרים את ראשי כך שאני מסתכל עליו וניגב את דמעותי.
"א-אבל..." התחלתי ונאנחתי כשלא ידעתי איך להסביר את עצמי.
"תנשום עמוק, תסביר לי על מה אתה חושב בראשך" לואי אמר. לקחתי נשימה עמוקה בשביל להרגיע את עצמי והתחלתי לדבר.
"יש לך קריירה, אתה מצליח. אני לא יכול פשוט לבוא אלייך עם ילד ולהגיד לך לגדל אותו. גם בטח לא יהיה לך זמן אלינו" הסברתי והשפלתי את ראשי.
"לא. אל תחשוב על זה אפילו, אתם תהיו העדיפות הראשונה שלי, גם אם לה יהיה לי זמן אני אפנה כמה שאוכל כדי להיות איתכם. זה לא משהו שצריך להדאיג אותך בכלל" הוא אמר והרגיע אותי מעט.
"אני אוהב אותך הכי בעולם, תודה שאתה מבין" אמרתי ונשקתי את שפתיו.
"גם אני אוהב אותך" הוא אמר והמשיך לנשק את שפתי.
"אתה עייף?" שאלתי כשהתנתקנו מהנשיקה.
"כן" הוא אמר.
"אז קדימה, נלך לישון" אמרתי והרמתי אותו בידי מכיוון שעדיין היה עליי. עליתי איתו במדרגות כשאני מחזיק בו כמו נסיכה קטנה.
הנחתי את לואי על המיטה ופשטתי את בגדי.
כשסיימתי פשטתי גם את של לואי משאיר אותו בבוקסר בלבד וזרקתי אותם על הרצפה.
נכנסתי מתחת לשמיכה נצמד ללואי.
"לילה טוב יפיפה" לואי לחש, ונשק לראשו.
אלה היו המילים האחרונות ששמעתי ליפני ששקעתי לשינה עמוקה, וכך גם לואי.