The first cry-Larry Stylinson

פרק 10

עברה חצי שנה מאז שהארי רשם אותי לאודישן, הוא אמור ליהיות בעוד יומיים אני חושב.
אני והארי נפרדנו ליפני שלושה חודשים וארבע ימים, הלב שלי נשבר. הוא הבטיח שלא יעזוב אבל הוא עזב, אני מתפרק פה כל יום. אני לבד. לפעמים אני עם מייסון אבל אני מרגיש "שגנבתי" לו אותה כי הכרתי אותה בזכותו והיא החברה הכי טובה שלו. אני לא יכול בלעדיו יותר. אני צריך אותו, אני צריך לנשום את הריח שלו, להרגיש את המגע החם והנעים שלו.
לא יוצא לי אפילו לראות אותו.אולי רק מידי פעם בשיעורים או כשאנחנו יוצאים מהבית לבית הספר. אני מתגעגע. כל פעם שאני חושב עליו אני מתמלא בכעס, הוא בגד בי, עם הפאקינג אקס שלו שהיה מרביץ לי בכל יום. הרגשות מציפים אותי בכל יום מחדש, אני לא יכול עם הבדידות הזו יותר, זה קשה לי.
אני חושב לבטל את האודישן, הוא הבטיח שיבוא איתי ורק בגלל זה הסכמתי להירשם, אבל הוא הבטיח ולא קיים את הבטחתו. אדבר עם לוטי אולי היא תבין.
"היי לוטי" אמרתי והתיישבתי במיטה שלה.
"היי" לחשה.
"את זוכרת את הארי?" שאלתי בקול חלש.
"כמובן" אמרה.
"אז ליפני כחצי שנה הוא רשם אותי לאודישן לאקס פקטור והבטיח שיבוא איתי אבל הוא לא יבוא אז חשבתי לשאול אותך מה את חושבת שכדי לי לעשות?" שאלתי.
"אני חושבת שכדאי שתלך, אם הוא אמר לך להירשם כנראה שיש לך כישרון. ואם תרצה פיזי פיבי דייזי ואני נוכל לבוא איתך" היא אמרה בחיוך.
"תודה רבה לוטי, אני כל-כך שמח שיש לי אחות כמוך" אמרתי ונתתי לה חיבוק חזק ולאחר מכן יצאתי מחדרה.

***
היומיים האלה עברו מהר, החלטתי ללכת בסוף. קמתי בבוקר וצחצחתי שיניים, אכלתי ארוחת בוקר והערתי את הבנות.
"תרצו לאכול משהו?" שאלתי.
"לא תודה" הן אמרו.
"אז קדימה, נצא" אמרתי להן והלכנו לאוטו.
"כולן עם חגורה?" שאלתי בזמן שהנעתי את הרכב.
"כן" הן אמרו ביחד והתחלתי לנסוע.
"זו נסיעה ארוכה בנות. אתן יכולות לישון" אמרתי וראיתי שדייזי כבר ישנה ואחריה כולן נרדמו ורק אני הייתי ער. חשבתי. חשבתי על איך יהיה האודישן? האם העבור אותו? אני מקווה שאצליח והעבור.
-
"בנות, תתעוררו הגענו" אמרתי והן התעוררו. ירדתי מהאוטו והן ירדו אחריי. "קדימה ניכנס" אמרתי והלכנו לכניסה של המבנה.
"שלום, מה שמך?" מישהי בכניסה שאלה.
"לואי טומלינסון, יש לי אודישן היום" אמרתי בחיוך.
"אוקיי, תלך למאחורי הקלעים ויקראו לך כשיהיה תורך" היא אמרה והנהנתי. הלכתי והבנות אחריי.
"אוקיי בנות, לכו שבו בכיסאות שיש באולם אמור ליהיות שם כיסאות שמורים למשפחה" אמרתי והן הלכו.
"לואי טומלינסון נמצא?" מישהו צעק.
"כאן!" צעקתי חזרה והרמתי יד.
"אתה עולה בעוד חמש דקות, תהיה מוכן" הוא אמר והנהנתי.
עברו החמש דקות ואותו איש בא אליי ואמר לי לעלות לבמה. הלכתי לבמה וכשעליתי ראיתי כל-כך הרבה אנשים בקהל ובניהם ראיתי את האחיות שלי.
"היי, מה שמך?" אחד השופטים שאל.
"היי, אני לואי טומלינסון" אמרתי לחוץ מתמיד.
"שלום לואי, מה תשיר לנו היום?" שאל.
אני אשיר את-Hey there Delilah" אמרתי.
"אוקיי, תתחיל שאתה מוכן" השופט אמר. והתחלתי לשיר.