The first cry-Larry Stylinson

פרק 25

היי👋🏻
ליפני בערך שבועיים העליתי סיפור חדש והוא ממש קצר.
אשמח שתיכנסו לפרופיל שלי ותקראו אותו קוראים לו 'שקרים'❤
אה וחודש גאווה שמח🏳️‍🌈❤🧡💛💚💙💜

נקודת מבט הארי:)

קמתי בבוקר, שוכב על הספה ומכורבל עם לואי.
"לואי..." מלמלתי וליטפתי את פניו.
"מממ?" הוא המהם והרים את ראשו אך עיניו עדיין סגורות.
"צריך לקום" אמרתי לו.
"יום שבת..." הוא מלמל והניח את ראשו חזרה על חזהי.
"לו... כבר יום ראשון" אמרתי לו.
"לא רוצה" הוא אמר.
"אני לא חושב שאמרתי לך עדיין אבל אני הולך היום לחפש עבודה." אמרתי והוא מיד הרים את ראשו והסתכל עליי, מבולבל.
"ל-למה?" הוא שאל בשקט.
"בשביל לעזור לך, הם הילדים של שתינו." עניתי לו.
"א-אבל..." הוא מלמל ונאנח שהבין שהוא לא הולך לשנות את דעתי בנושא.
"אני לוקח את הילדים לגן ומשם נוסע לראיון עבודה. אתה יכול להישאר לישון" אמרתי לו.
"אוקיי..." הוא מלמל.
"לו, תקום, אני אאחר" אני אומר לו ומרים את ראשו.
"אבל... בייבי, תשאר בבית!" הוא אומר בקול ילדותי.
"לא!" אני עונה לו עם קול ילדותי כמו שלו.
"אוקיי..." הוא נאנח וקם ממני. קמתי אחריו והלכתי לחדר של הילדים.
"מייקי, שר, לקום, הולכים לגן!" צעקתי להם מהכניסה לחדר.
"אבא!" שרוליין צעקה עליי וכיסתה את כל גופה הקטן בשמיכה שלה.
"צריך לקום!" צעקתי עליהם.
"אבא, בוא רגע." שרוליין אמרה לי, התקרבתי אליה והיא התקרבה לאוזן שלי.
"אני לא רוצה ללכת לגן..." היא לחשה לי.
"הם מציקים לך עדיין?" שאלתי אותה בשקט והיא הנהנה.
"לואי!" צעקתי ללואי.
"מה?" הוא צעק בחזרה.
"בוא רגע!" צעקתי לו והוא לאחר כמה שניות עמד בכניסה לחדר.
"כן?" הוא שאל וחיבק אותי.
"שרוליין נשארת איתך בבית היום" אמרתי לו.
"למה? קרה משהו?" הוא שאל.
"מציקים לה" לחשתי לו באוזן כך שרק הוא שמע את זה.
"שר, רוצה להמשיך לישון?" לואי שאל אותה והיא הנהנה.
"לכי עם אבא, תישני במיטה הגדולה שלנו" אמרתי לה והיא קפצה עליי.
"יש!" היא צעקה.
"נשיקה?" אמרתי והיא נשקה ללחי שלי.
"ומה איתי?" לואי שאל והיא מיד נישקה גם אותו. היא עברה אל לואי והוא הלך איתה לחדר שלנו והם נרדמו ביחד.
"מייק, תתעורר" אמרתי למייק והרמתי אותו ממיטתו.
"לא..." הוא מלמל ונאנח.
"כן. תתלבש, אני הולך להכין לך אוכל ונצא" אמרתי לו.

***

הורדתי את מייק בגן שלו ועכשיו אני בראיון עבודה הראשון שלי.
"היי, הארי סטיילס?" בחור שנראה בשנות הארבעים לחייו, שאל אותי.
"כן" עניתי בחיוך.
"בוא אחרי" הוא אמר וסימן לי לבוא אחריו.
הגענו לחדר, שמתברר כמשרדו.
"אז היי, אני ג'יימס, המנהל של המקום. אני אסביר לך קצת על המקום, ואז תספר לי על עצמך. אוקיי?" הוא שאל והנהנתי. "אז, כל מי שכאן הם עורכי דין. רוב האנשים כאן מבוגרים ממך, אך זה לא מפריע. אני צריך לדעת עלייך פרטים בשביל לדעת אם אתה מתאים לעבודה או לא." הוא הסביר והנהנתי לפני שהתחלתי לדבר.
"אני הארי סטיילס, יש לי שני ילדים קטנים וארוס-"
"אתה הומו?!" הוא קטע אותי. עוד הומופוביה?
"כן... יש בעיה עם זה?" שאלתי בגלגול עיניים.
"כן, יש לנו עובדים ולקוחות שלא מקבלים אותכם, לא אוכל להעסיק אותך כאן. מצטער" הוא הסביר ואני התעצבנתי יותר ויותר מרגע לרגע.
"סליחה?! אתה לא מקבל אותי לעבודה הזאת בגלל שאני הומו? יודע מה? אני לא צריך את העבודה המטופשת שלך. לואי טומלינסון, מכיר?" שאלתי בכעס.
"כן, הבת שלי מעריצה אותו. איך הוא קשור?" הוא שאל בתמימות.
"הוא הארוס שלי. אתה עדיין לא מקבל אותי?!" צעקתי עליו.
"א-אני מצטער. תשב כאן." הוא אמר. הוא עוד חושב שאני אעשה מה שהוא אומר לי? אז זהו שלא.
"למה שאעשה מה שאתה אומר לי?" שאלתי בכוונה לעצבן אותו. לפתע הוא דפק עם ידו על השולחן ואני נבהלתי.
"אמרתי לך לשבת!" הוא צעק. התקדמתי לאט לכיסא, הוא התקדם לדלת הכניסה לחדר ונעל אותה.