" תפסיקו...תעצרו..אתם לא יכולים! צרחתי בדמעות, מנסה למנוע מהם להמשיך את הטבח בהוריי. הם לא עצרו, מלקקים את שפתיהם בתאווה בעוד שאני בכיתי. כשהם שמו לב אליי רצתי מהבית במהירות, מטשטש את הריח שלי ומתרחק לתוך היער כדי לברוח מהם. רצתי ישר לביתו של האלפא שלי, האלפא המנהיג, "תעזור לי! בבקשה!! ההורים שלי בסכנה!" צרחתי בבכי ואחזתי בגופו, אך האלפא רק הניד בראשו וחיבק אותי. קפאתי במקומי, הוא ידע...רצתי ממנו בפחד, מתחבא ביער. "
קמתי, מזיע ומתנשף, "שוב החלום הזה.." מלמלתי באנחה, יודע שהחלום היה רק זיכרון העבר של היום הכי נורא בחיי.
התארגנתי ויצאתי מהבקתה שלי, מסתובב בזהירות ברחבי הכפר הקטן שלנו, מתחמק מעיניי האלפות שנעצו בי מבטים.
נכנסתי לחדר האוכל באנחה, נזכר שהיה היום תורי לבשל.
ברגע שנכנסתי, חיפשתי את ריח הדם המתכתי, אך לא היה שום דבר באוויר.
נשכתי את שפתיי בלחץ כשהבנתי שהאלפות עוד לא חזרו מהציד, מה שאומר שבקרוב המקום יהיה מלא באלפות שרק מחכים לנעוץ בי את טפריהם ולנשוך אותי בכל מקום שאליו יוכלו להגיע.
הלכתי לכיוון הדלפק, מתחיל לחתוך ירקות ולארגן את שאר המצרכים לארוחה.
אחרי חצי שעה, הריח החריף הכה בי, הסתובבתי בחדות, מגלה מולי רק אלפא אחד, עם אייל על כתפיו.
הבטתי בו עצור נשימה, לא משנה כמה אראה את ג'ונגקוק, הדומיננטיות שלו והיופי שלו יגרמו לי להתפער כל פעם מחדש, הוא היה יפה, גברי וסקסי, יותר מכל אלפא או בטא במקום הזה ואולי אפילו בעולם.
בגלל הציד זיעה הייתה על גופו והוא התנשף בכבדות שגרמה לי לרצות להיצמד אליו ולהריח את ריח האלפא המשכר שנטף ממנו כמו הרצון לאלפא בזמן ייחומו של אומגה.
אבל כמה שהיה מדהים, כך גם היה מסוכן, אסור היה לי להתקרב אליו, הוא היה הבן של האלפא, הוא היה מסוכן יותר וחזק יותר מהאלפות שרצחו את הוריי.
"אתה אחראי מטבח היום?" שאל ואני הנהנתי מעט, "כן.." מלמלתי כמעט בלי קול, מרכין את ראשי כדי לא לרעוד תחת דמותו המאיימת.
ריחו התחזק והבנתי שהתקרב אליי, עד שהרגשתי את ידו מחזיקה בסנטרי ומרימה את ראשי, הבטתי בו בפחד מובהק, אל תיגע בי.. אל תתקרב אליי...אל!!
התרחקתי ממנו באוטומטיות, נתקע בשיש.
ג'ונגקוק נשען על השיש מולי, כולא אותי בין ידיו, "מה קרה..?" ליטף את פניי בעוד אני לא זזתי, משתנק מכל ליטוף עדין שהעניק לי, "ת-תתרחק קצת.." ביקשתי בשקט, מנסה להזיז את מבטי מעיניו.
"אני בסך הכל עומד כאן" לחש באוזני ואני הנחתי את כפות ידיים על חזו, "בבקשה..ג'ונגקוק אלפא..ק-קצת מרווח.." מלמלתי מנסה לדחוף אותו, רועד.
אחרי כמה דקות שמעתי צחקוק קטן בורח מפיו, "ואני חשבתי שנוכל להנות" אמר ושחרר אותי, מתרחק ממני ומביט בי בגיחוך.
הסתובבתי בהשפלה חזרה לשיש, נושך את שפתיי בניסיון נואש לא לתת לדמעות הפחד לעלות לעיניי כשהוא או כל אלפא אחר בסביבה.
אני שונא אותו, בזה אני בטוח, הוא לא ידע, אף אחד לא ידע, אך הוא אהב להתגרות. להוציא מהאומגה הקטן את הפחד, את הייאוש, ג׳ונגקוק אהב להציק לי. המשכתי לחתוך את הירקות, ואז ריח אחר הגיע לאפי. מין יונגי, האלפא של ג׳ימין חברי הטוב, גם ממנו פחדתי, אך הייתי צריך להתמודד, יונגי הניח את הבשר והלך, לא ידעתי לאן ולא היה לי אכפת.
סיימתי להכין, הודתי בכול לבי שזה נגמר.
הם התחילו לאכול, אך לראות את ג׳ונגקוק עשה לי רע, בחילה עלתה, כאבי ראש, זכרונות מיותרים.
קמתי מהשולחן, הודעתי לחברי ג׳ימין שאני הולך לנוח וכך עשיתי.
"אני שונא אלפות, אני שונא את ג׳ונגקוק" אמרתי לעצמי כאשר טרקתי את דלת ביתי הפרטי.
לקחתי מגבת קרה וקערה וניסיתי להרגיע את כאבי הראש, אך דמעות עלו על פניי, "אמא..." השניים שרציתי לא היו פה, השניים שהגנו על גורם הקטן כבר לא פה...בגלל אלפות מפגרות, בגלל אלפות כמו ג׳ונגקוק.
המשכתי לנגב את פניי עד שדפיקת דלת עצרה את זה.
ג׳יי קיי....
הרחתי את ריחו המר של האלפא, ג׳יי קיי היה התאום של ג׳ונגקוק, את שניהם שנאתי, אך את ג׳ונגקוק טיפה יותר. "מה אתה צריך מחיי?" שאלתי בחוצפה, "אומגה קטן, ככה אתה מתחצף לאלפא?" הוא אמר ופתח את הדלת, "אל תתקרב" ניסיתי להתרחק אך כמו אחיו התאום הוא היה חייב להתקרב, "אומגה~ אני לא חושב שאתה ברמה של לומר לאלפא מה לעשות" הוא ידע כמו כולם ששנאתי אלפות בכל לבי, בכל לבי המורעל. "אבל לפרוץ לי לבית אתה כן יכול? המנהיג המכהן לא יאהב את זה שאתה מציק לאומגה חולה" ידעתי שג׳יי קיי מפחד מאביו, הרי שני התאומים נלחמו על שליטה בלהקה, שליטה בכולם. "אתה מלוכלך טאהיונג" ועם המילים האלו הוא הלך.
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Romanceבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
