"אתה צריך להפסיק להציק לו, ג'ונגקוק" אמרה אמי בכעס קטן ונאנחתי, "הוא פחדן, זו לא אשמתי, את לא יכולה להבין את זה, את אומגה, את יודעת שאלפות ניזונים מהפחד והשליטה על האחרים" תירצתי והיא נתנה הפלקה קטנה לראשי, "לא תירוץ!" היא צעקה בחוזקה אבל הייתי בטוח בעצמי. לא רציתי את האומגה ההוא אך משהו הקסים אותי בו, הוא היה יפה מצורה משגעת, הוא היה מתוק, והריח שלו היה ריח וניל תותים, בזה הייתי בטוח. לא אשקר קנאתי בהתאמה של טאהיונג, אך כול כך נהנתי לראות אותו כנוע אליי, אהבתי לראות אותו מפוחד.
נכנסתי לחדר שלי, יושב במיטה, "לעזאזל, הוא בסך הכל זאב אומגה! אם רק אחשוף את הניבים שלי מולו הוא לא יוכל שלא להיכנע לי, זה הטבע שלהם!" אמרתי בזעם, נזהר בדיבור שלי מעצם העובדה שאמי עצמה הייתה אומגה.
קמתי ממיטתי ויצאתי החוצה, נושם קצת אוויר.
לא עבר הרבה זמן עד שמצאתי את עצמתי בצורת הזאב שלי, רץ ביער הגדול שבמרכזו, בקרחת יער גדולה, היה הכפר של הלהקה.
רצתי במהירות, נהנה ממשב הרוח שהגיע בעקבות הריצה שלי ונותן לעצבים ולתסכול שלי לצאת החוצה.
כשהתעייפתי, התיישבתי על האדמה, נותן לעצמי לנוח.
לפתע הבחנתי בתזוזה בצד עיני, וכשהרמתי את מבטי, רואה מולי זאב לבן, יפייפה.
הוא היה נראה שליו כל כך, שתה ממי הנהר הקטן שזרם לאורך כל היער, הוא היה צחור לחלוטין ורק קצות אוזניו וקצה זנבו היו בצבעי חום עדין שהוסיפו ליופיו.
זה לקח לי רגע, אבל מהר מאוד זיהיתי מי הזאב הזה.
קמתי על רגליי, מתקרב אליו ומחכך את אפי בגופו, הוא הריח כלכך טוב..
טאהיונג נבהל כשקלט את הנוכחות שלי והתרחק ממני, כמעט ונוהם עליי בלחץ עד שהבין שמדובר באלפא מהלהקה שלו, "ג'ו-ג'ונגקוק.." מלמל בקשר המוחי, "חשבתי שהרחתי אותך, אבל הנחתי שדמיינתי.." אמר והתקרבתי אליו, "מה אתה עושה פה?" שאלתי והוא התכווץ מעט תחת קולי שהיה עוצמתי יותר בצורת הזאב, "סתם, טיילתי.." מלמל, אוזניו שמוטות וזנבו בין רגליו.
הבטתי בו בגאווה, אהבתי את זה, לראות את הזאב הכי יפה שראיתי בחיים כנוע אליי ככה בלי שאפילו נהיה התאמה, זה גרם לי כמעט לקנא התאמה שלו ולתהות עד כמה הוא ייכנע לאלפא שלו.
"אתה לא אמור להיות במתחם של ההורים עכשיו? ללמוד איך לטפל בגורי זאבים?" שאלתי בטון מעט נוזף והוא הביט בי בעיניים נוצצות, "מעולם לא החסרתי משיעור והרגשתי לא טוב היום, אז חשבתי.." הרחתי את הפחד שעבר בו, והסתכלתי על איך גופו הקטן והחמוד מצטמרר קלות כשהתקרבתי אליו יותר, "חשבתי שזה יהיה בסדר לא להגיע פעם אחת".
"זה לא" הוצאתי מגרוני נהיה קטנה, משולבת בטון חלש של קולי הדומיננטי.
טאהיונג נרעד, כמעט נשכב על הרצפה, "אני מצטער ג'ונגקוק אלפא.." אמר בקושי, יכולתי להרגיש את קולו החנוק וידעתי שהוא רק רוצה לברוח מפניי עכשיו.
גיחוך קטן יצא מבין שפתיי, "תחזור ללימודים שלך, עכשיו" אמרתי והוא הנהן במהירות, רץ מהאיזור.
חייכתי לעצמי, "אני לעולם לא אשבע מהפחד שלו. "
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Romansaבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
