אני שונא אותו, אני מקלל את עצם קיומו, מה אכפת לו מה אני עושה. נזפתי בעצמי על היותי חלש, על היותי אומגה חלשה. ברחתי משם כמו שבורחים מאש.
נכנסתי לכיתה והשפלתי מבט, הרגשתי את עיניהם של האלפות בכיתה שלנו עליי.
הריח שלהם היה דומיננטי בכיתה ועוד שנייה נחנקתי. התיישבתי בסוף הכיתה ואז הזאב ממקודם, היחיד ששנאתי בכול ליבי, הוא ואחיו האידיוט השני, נכנס לכיתה.
"טאהיונג, מריחים שאתה עצבני" ג׳ימין לחש לאוזניי, "לא אכפת לי" שנאתי שאני אומגה, שנאתי להיות כנוע לאלפות, שנאתי לפחד מג׳ונגקוק על היותו אלפא.
הסתיים השיעור ורצתי משם, לא רציתי להיתקל בג׳ונגקוק, אבל נתקעתי באחיו התאום.
"בייבי אומגה!" הוא קרא בקול מרוגש מזויף ואני התחלתי להתעצבן "דיברנו על זה ג׳יי קיי תציק לי עוד פעם אחת ואני הולך לראש הלהקה וחבל..." חייכתי במרירות.
"חבל שזה רק לא יקרה בייבי" הוא לקח את ידי בכוח והצמיד אותי לקיר. "אתה לא הולך להגיד כלום בייב".
פחדתי.
פחדתי מאוד, קפאתי במקום, זכרונות עלו לי לראש, הריחו את הפחד ממני.
דמעות ירדו מעיניי, זכרונות עברו בראשי, הייתי כנוע וידעתי זאת.
הוא ניסה לנשק את צווארי בכוח, ולפתע יותר לא הרגשתי אותו. התחלתי להריח שני ריחות דומיננטים במיוחד, את שני הריחות הכרתי טוב מאוד.
ג׳ון ג׳ונגקוק וג׳ון ג׳יי קיי.
"אל תגע באומגה הזה!" ג׳ונגקוק צרח על אחיו.
"למה בכלל איכפת לך?!" ג'יי קיי דחף את ג'ונגקוק לאחור, גורם לו למעוד שני צעדים אחורה, "אתה שונא אותו!! אתה פוגע בו בכל יום שהוא חי! אתה גורם לו לשנוא אלפות יותר ממה שהוא כבר שונא!!" המשיכו לריב והבטתי בהם, בולע את רוקי במעט הלם, אי אפשר להגיד שג'יי קיי טועה, אבל...ג'ונגקוק...מגן עליי..?
ג'ונגקוק תפס בחולצתו של ג'יי קיי, "אולי, אבל לפחות אני לא מחפש רק לזיין אותו ולברוח" אמר, מרים את ג'יי קיי מעט מהאדמה, "לאף אחד אין את הזכות גדעת בטאהיונג, לא איכפת לי מי זה, אף אחד לא נוגע בטאהיונג לפני שתהיה לו התאמה!!!!" קול אלפא חזק, דומיננטי ועוצמתי יצא מגרונו של ג'ונגקוק בווליום שגרם לי לקרוס על ברכיי ולדמעות שלי לצאת החוצה בעוד שהתקפלתי ויבבתי, זה היה יותר מדי בשבילי, הוא השתמש בעוצמת קול שלא ידעתי שאלפות יכולים להגיע אליה.
שמעתי אותם רבים, מכים אחד בשני, אבל לא יכולתי לקום, הם נהמו וטיפות דם קטנות הופיעו לידי, ולפני שהבנתי מה באמת קורה הרגשתי זוג זרועות חזקות וגדולות מרימות אותי מהקרקע בהרמת כלה.
שאפתי את ריחו של האחד שהחזיק בי, ג'ונגקוק.
ריח האלפא שלו התערבב בריח הכעס והשנאה כלפי אחיו, שילוב שיצר תערובת ריחות מצד אחד כמעט מבחילה אך מצד שני כל כך חזקה ומושכת, שגרמה לי להסתחרר בשיכרון חושים.
נתתי לו לסחוב אותי, לא היה איכפת לי לאן, רק רציתי להתרחק משם, גם אם זה אומר שמי שירחיק אותי יהיה האחד שבגללו הגעתי לשם.
התחפרתי בחזו, מחזיק בחולצתו ומסתיר את פניי הדומעות בגופו, נותן לו את השליטה שגם ככה הייתה בידיו על מה שקורה.
הוא לא אמר מילה, לא הביט בי, ואני נתתי לעצמי לנוח בין ידיו, יודע כמה אני עומד להתחרט על זה אחר כך.
בשלב מסוים שמעתי כניסה לתוך בית, ואז ג'ונגקוק הניח אותי על מיטה גדולה ורכה, מתרחק ממני לאט.
ריח האלפא עדיין היה באוויר, אבל זיהיתי שהוא מגיע רק מבגדיי ומג'ונגקוק שעוד היה בחדר.
עיניי היו עצומות, לא היו לי כוחות לפקוח אותן.
הרגשתי כף יד גדולה וגסה נוגעת בפניי בליטוף עדין, עוברת לראשי, ואני, כמו הזאב שאני, דחקתי את עצמי ליד הזו בחוסר מודעות, מבקש עוד מהליטופים הנעימים שנתנו לי הרגשה בטוחה וטובה.
אך במקום להמשיך, היד החמימה עזבה את ראשי, ומצאתי את עצמי לבד בביתי שלי, בחדרי, נרדם באיטיות.
YOU ARE READING
the howl of the wolf ~ TaeKook
Romanceבעולם יש יצורים...מוזרים. נסתרים מבני האדם, עמוק ביערות של קוריאה. בין היצורים האלה, אנשי הזאב, נמצא קים טאהיונג, אומגה צעיר שעוד לא הגיע לגיל ההתאמה שלו. טאהיונג היה עד לרצח הוריו על ידי אלפות מלהקתו שלו כשהיה צעיר, ומאז טאהיונג סגר את עצמו בפני...
